בעלה נפטר באופן פתאומי – 6 שנים אחר כך, היא מצאה אדם הומלס ביערות וקלטה את האמת הקשה

נדיבות ואדיבות היא דבר מדבק, אך למרב ההצער לא כולם מבינים עד כמה זה נכון.

כשיש לכם יותר ממה שאתם צריכים, אל תבנו גדר גבוהה יותר – תבנו שולחן ארוך יותר.

הסיפור על מייקל פולינג והבן שלו קורי הוא סיפור על סולידריות, חום ואהבה – אבל אף אחד מאלה לא היה מתאפשר בלי מל קתרון ווד.

קראו את הסיפור למטה.

מייקל פולינג גר בעיר ספוקנה, בצפון מערב ארצות הברית. הוא גם אב יחידני לקורי בן ה 12.

כל החיים שלו, מייקל ניסה לספק לבן שלו את כל מה שהוא צריך ולגדל אותו בסביבה הכי טובה ובטוחה שאפשר – אך למרבה הצער, לגורל היו תכניות אחרות עבורם.

יום אחד, מייקל פוטר מעבודתו, ומהר מאוד לא הצליח לשלם את שכר הדירה. הם פונו מהדירה שלהם ונפלו למעגל אכזר של עוני.

האבא ובנו היו נואשים וחסרי אונים. בלי משפחה או חברים שיכולים לעזור ולתמוך בהם, הם חיפשו מקום לישון בו במקלטי מחוסרי הבית בעיר.

אבל אף אחד מארגוני הרווחה בעיר לא הצליח לסדר להם חדר.

אז מייקל פנה למקום היחידי בו הרגיש בטוח – היער. כמעט ולא היה להם מזון, ואבא היה שבור – איך הוא יכול לשלוח את הבן שלו לבית הספר על בטן ריקה?

מדי פעם הם הצליחו למצוא מקום לישון באחד המקלטים אבל בדרך כלל נאלצנו לישון בחדרים שונים.

מייקל ניסה לשמור על מצב רוח מרומם, אבל הבן שלו לא הבין למה אף אחד לא עוזר להם.

"הבן שלי כל הזמן אמר לי, 'למה אף אחד לא אוהב אותנו?'" אמר האבא.

מייקל היה מודע לארגון בעיר שעוזר להומלסים למצוא דירות, אבל רשימת ההמתנה הייתה ארוכה.

אחרי שנלחם במשך חודשים, מייקל כבר היה מוכן לוותר.

וזה היה הרגע שמל וודס הופיעה בחייהם.

היא שמעה על הסיפור של האבא והבן שגרים ביערות ואיתרה אותם.

מל, שמנהלת עסק קטן בעיר, ידעה שהיא רוצה לעזור ולעשות שינוי בחייהם.

שש שנים מוקדם יותר, בעלה קווין מת באופן פתאומי ממחלה. מאז, היא גרה עם שלושת הילדים שלה והכלב של המשפחה, מוזס.

כשמל שמעה על הגורל הקשה של מייקל וקורי, היא חשפה איזה לב גדול יש לה.

במקרה היה לה חדר פנוי לשניים בבית שלה, ואחרי שפגשה את האבא והבן, היא הציעה להם לגור בבית שלה עד שמייקל ימצא עבודה.

רבים חשבו שמל משוגעת על שהיא נותנת לאדם הומלס זר לגור בבית שלה, אבל אחרי  שבעלה נפטר, מל לא פחדה מכלום.

עזרה לזולת הייתה הדרך שלה להחלים.

"אני חושבת שזה צריך להיות טבעי (לעזור לאחרים)", היא אומרת.

הודות להזמנה הנדיבה של מל, קורי יכל סוף סוף ללכת לבית ספר באופן קבוע – ובלי להיות רעב.

"קורי סוף סוף יוכל להיות ילד שוב", אמר מייקל.

הודות ליציבות החדשה בחייו, מייקל קיבל זריקת אנרגיה והביטחון העצמי חזר אליו, והוא עובד קשה בחיפוש אחר עבודה חדשה. איזה כיף לשמוע!

לפעמים נראה שאלו שאיבדו הכי הרבה, יש להם הכי הרבה לתת.

המחווה הנדיבה והנפלאה של מל שינתה את חייהם של מייקל וקורי – וטוב הלב שלה הוא משהו שכולם צריכים לקבל ממנו השראה.

בבקשה שתפו את הסיפור המרגש אם אתם מסכימים שיותר אנשים צריכים לתמוך באלו שעוברים תקופה קשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *