חיפה חיפה

אומרים שהיה פה שמח לפני צ'רלטון. לפני ערוץ הספורט, לייב וגולד. לפני שכדורגל טיפטף עלינו מכל אירופה ובכל פינה.

הייתה לנו ליגה ישראלית. הליגה הלאומית.

והייתה תחנת שידור אחת. ששידרה תוכנית מיתולוגית אחת, ישר לתוך הדמיון..

אהבנו את הגיבורים בלי לראות כל חצק'ון ואגל זיעה, בלי לדעת מה ואת מי הם עשו, באיזו מסיבה.

עוד רגע מתחילה עוד עונה, נצפה בה על גבי אל.סי.די בטכנולוגית אייץ'.די .ואפילו בתלת מימד, אבל בשבת בצהריים כשאף אחד לא רואה נלטף את הסקאלה. ונתגעגע.

לזכר הגעגוע ואולי לכבודו, אנו מגישים לכם את ההרכבים המיתולוגיים וזרזיפי זיכרונות חלקם קולקטיביים חלקם אישיים, זיכרונות שמתחילים בשנות ה80' ונגמרים קצת לפני ההווה .

לכל קבוצה בחרנו 2 הרכבים עם שחקנים מיתולוגיים,

לא בהכרח הכי טובים, לא בהכרח הכי מוכשרים,

אבל שחקנים מראשית שנות ה80' עת האזנו לשירים ושערים

ועד לימינו כשכל מה שנשאר זה עיתון ספורט בשירותים .

אתם מוזמנים להסכים, להתווכח, להתכסח ובעיקר, להגיב.

חיפה,חיפה עיר עם עתיד או הו

שר דיוויד ברוזה

אבל מה לגבי העבר?

חתיכת עבר יש שם

קבוצה שעד 1985 הייתה פחות או יותר כלום

והיום פחות או יותר מכבי ת"א בכדורסל

להלן המועמדים לתואר השוער המיתולוגי:

אבי רן– טוב,זה קל, השוער הכי טוב שהיה כאן? אין לדעת, זה כמו להגיד על ג'ים מוריסון שהוא הזמר הטוב אי פעם, שג'יימס דין הוא שחקן הקולנוע הכי טוב שהיה, המוות במקרה הזה, לא נעים להגיד שירת את המיתולוגיה, אין לדעת כמה טוב הוא היה הופך להיות, אבל את היום הנורא ההוא ביולי, בעוד אני ומשפחתי חוזרים מסוף שבוע בצפון ושומעים בחדשות שאבי רן איננו אי אפשר לשכוח,יש לי צמרמורת כשאני כותב את זה, ואני בכלל אוהד מכבי ת"א בימים ההם, אני חושב שלילות שלמים אחר כך חלמתי על התאונה שלו מבלי שראיתי זאת.

ויקטור צ'אנוב – מפלץ רוסי, לפחות לעונה אחת אטם את השער לחלוטין. מומחה בעצירת פנדלים. גרסת ההארד קור של אובארוב. זוכה בתואר השחקן המכוער בתולדות הכדורגל הישראלי.

גיורא אנטמן – תכל'ס, כי לא נעים. התחיל את הקריירה כשוער ראשון עם רעמת שיער, החזיק בשיא דקות ללא ספיגה של חיפה, שולח לצד האדום של הכביש וחזר משם כמורה לנהיגה ומאמן שוערים, קירח כמו דוד ירח.

ניר דוידוביץ' – כמה אנשים זוכים לביטוי הקרוי על שמם (ותודה למאיר איינשטיין), שוער נפלא שתמיד שנזכור בזכות הטעויות שלו במקרה הטוב או הפציעות שלו במקרה הרע, יש אוהד כדורגל בישראל שלא זוכר את היציאה המטומטמת שלו נגד ספרד? בה כולנו ראינו איך הברך מסתובבת לה.

דודו אוואט– בגלל היריבות עופרה-ירדנה עם דוידוביץ', בגלל הגול ההוא נגד בית"ר בשידור ההוא שעבר מערוץ 2 לערוץ הספורט בגלל אחד הפיגועים, וגם בגלל שאלוהים נגע ואהב אותו, כשהיה בדרך להפועל חיפה ויענקלה קרא לו לשחק בליגת האלופות, לך תדע אם במיורקה היו שומעים עליו אלמלא זה.

להלן המועמדים לתואר שחקני ההגנה המיתולוגיים

איתן אהרוני- בגלל השיער הארוך והמתולתל מאחורה, בגלל שלמרות שאני זוכר אותו משחק מימי שנות ה 80, כבר אז הוא נראה לי יותר מבוגר מאבא שלי (כיום!), וכמובן בגלל לימור שאחרי שבוע ביחד גיליתי שהיא מכירה אותו.

רפי אוסמו הגדול – מה הסיכוי שבאותה קבוצה יהיו שני רפי אוסמו? כנראה שכמו הסיכוי להריח שושנים במפרץ חיפה, אבל בכל זאת הרווחנו כינוי פשוט ואל-מותי, שתמיד יגרום לנו להרהר  האם "גדול" זה רק בגלל רפי אוסמו הקטן.

אריק בנאדו – קצת מטריד שאדם שלדעתי לא יכול הביט למטה, קרא לחנות הנעליים שלו "בהונות". סוג של שחקן עם אופי אחר, אהוב שנטש, חזר כשנוא, רק כדי להפוך במו רגליו לאהוב שוב. מסמל יותר מכל את המהפך של אילנה ברקוביץ'. .

ירון פרסלני – סוג של שם שתמיד יזכיר לי את תחילת עידן הכדורגל בחיי .שיחק מ 77 בקבוצה, בעונת האליפות הראשונה כמה מחזורים לפני הסיום נפצע ואפשר לאוסמו הגדול להיכנס להרכב ולא לצאת משם.

בעונה האליפות הבאה חלה בצהבת ורוב העונה לא שיחק, משם כבר לא חזר

אדורם קייסי – גם כי היה תותח, אימתם של אוהדי הפועל ת"א, שחקן שלא נגמר, אם לא היה מופרש היה משחק עד עכשיו .  וגם לזכר הבולבול שלו שהציץ בפריים טיים ב"רק בישראל"

ציון מרילי– הגרסה השפויה והאלגנטית למומי מזרחי מבית"ר, מייצג למה פעם חיבבתי את מכבי חיפה (להבדיל מהיום)

אבישי ז'אנו– המגן הבינוני הזה מנתניה כבש שער באולד טראפורד, כמה יכולים בארץ להכניס את זה לרזומה (ע"ע וואליד באדיר)

קוזנצוב– הבלם האגדי של ברה"מ שעד היום רואה את הגב של יניב אברג'יל

אלון חרזי- מודל לחיקוי, גם שחקנים בינוניים יכולים להיות בעלי מס' ההופעות הרב בנבחרת ישראל (נכון לתקופתו), יכול היה להוציא 3 משפטים רצופים בעברית ללא טעות!

משה גלאם– כששיחק בבית"ר נתניה, אף אחד לא הימר שיגיע לחיפה, כששיחק בחיפה אף אחד לא הימר שימצא עצמו בכפר יונה. גם הוא לא. אולי חבל.

להלן המועמדים לתואר שחקני הקישור המיתולוגיים

ברוך ממן- בגלל הקרנות, בגלל התחכום, בגלל שהיה אייל ברקוביץ' רק בלי האגו של ברקו

אברהם אבוקרט- אין שחקנים כמוהו היום, אם הייתי אוהד של מכבי חיפה הוא היה השחקן הנערץ עליי, שקט, לא עושה שום דבר שלא יודע, הפועל השחור של כל 7 החלוצים של שלמה שרף

ניר קלינגר- כמה שחקנים זוכים להיות סמל ב 2 קבוצות שונות (ועוד בלי עין אחת!)

אייל ברקוביץ' – כשמגיע, מגיע, משיכת הביצים של זוהר, ריבים ויריקות עם רביבו. קלאסה של שחקן קלאסה אחרת של בנאדם.

ראובן עטר- האיש חתום על כמה מהשערים הזכורים של הקבוצה והנבחרת, ה 5-0 ההוא נגד מכבי, בגלל התלתלים, בגלל וסילי שתמיד הניף תמונה שלו, בגלל שעד היום הוא אהוב בקרב אוהדי הקבוצה, מסוג האהבה והאמונים ששומרים בקבוצות באנגליה

טל בנין- בעייתי, הוא יותר מזוהה עם היריבה העירונית, מצד שני העונה הטובה בקריירה שלו נתן במכבי חיפה ואת הצעקה של קיוויתי "בנין" בשער שלו נגד רוסיה אני שומע בראש אפילו עכשיו (אבל זה לא פרויקט נבחרת ישראל)

חיים רביבו- כמה אופייני לרביבו הנתון הבא, היה מלך שערים, שחקן השנה, כל שתבקש, אליפות אין לו, לדעתי השחקן הכי מבוזבז בתולדות ישראל וזה למרות ששיחק באירופה ובספרד

רוני לוי– האבוקרט של שנות ה 90, שחקן מעצבן, מלוכלך, נחמד לדעת שגם בתור מאמן נשאר כזה

יוסי בניון- בגלל הגול ההוא נגד מכבי בדקה ה 90, בגלל הצעקה של נדב יעקובי זה לא מתאים אחרי שזה לא רצה להתחלף במשחק נגד הפועל חיפה בגביע (ועל הדרך גמר קריירה למאמן), בגלל שהוא השחקן הכי אירופאי שיצא פה.

וואליד באדיר– בגלל הכאפות מג'ובאני, בגלל הפרצופים הילדותיים, בגלל המהפך שעשה לתלתלים ברגליים השחקן הערבי האולטימטיבי

ג'ובאני רוסו- גם הוא מזוהה יותר עם הפועל חיפה, ובכל זאת את השטויות שלו הוא עשה בעיקר במכבי חיפה ויעידו על כך באדיר, ז'אנו וכל שאר החברים שחוץ מחוטיני הם קיבלו ממנו הכול

יניב קטן- האיש שמסמל יותר מכל את הרע בכדורגל הישראלי, איך שחקן של 90 דקות טובות בקריירה הופך לסמל, מנהיג, בדיוק כמו המדינה, גם בכדורגל נגמרו המנהיגים האמיתיים..

ירון גבעול – כי עם שם כזה, חייב להיכנס.משלים אוטומאטית את איתי מרדכי.

סרגיי קנדאורוב – שוסים ממרחק, גליצ'ים בכל פינה ומכירה ראשונה משמעותית של חיפה לאירופה

חיים סילבס – הכי ישראלי שיש, גול מיתולוגי אחד נגד קבוצה מיתולוגית אחת במשחק ידידות

דניאל בריילובסקי – התלתל, החיוך והמבטא. הבחירה לשחק בנבחרת. והבעיטה באוסטרליה שעד היום אני מחכה שתגלגל קצת יותר שמאלה. ופנימה.

להלן המועמדים לתואר החלוצים המיתולוגיים

זאהי ארמלי – הערבי הכי נחמד בעולם, בגלל שבתור ילד לא שמתי לב שהוא ערבי, זה לא אמר לי כלום, בגלל המבט המיוסר שלו בקלפים, תמיד עם ידיים מאחורי הגב, תמיד חיוך מאולץ ועיניים סובלות. מהשמש.לא מהקיפוח, זה אח"כ. בגלל הבן דוד שלו שתיקן לי את הסובארו פעמיים. בגלל עיתון חדשות (השם יקום דמו) שנתן לנו את הכינוי רמבו, בגלל זוהיר שקרא לו זאהי אל ארמלי

משה סלקטר – ולו רק בגלל שהיה המקופח בחיפה, לזכר סיפורי ה"סלקטר עכשיו שוטר, נתן לי דוח בכרמל", ששמעתי בימי האוניברסיטה שלי.

רוני רוזנטל– בגלל תרגילי פתיחת הרגליים, בגלל כח הפריצה והיה לו גם איזה קטע עם החמצות…יצא מההרכב רק כי מצא לו חיים נפלאים באנגליה ובגלל שגם היום בגיל 40+ עדיין מושך את שערותיו לאחור בג'ל

אלון מזרחי – מה היינו עושים בלי הסיבוב שלו בחיפה? ספרים שלמים לא היו נכתבים.

עופר מזרחי– בגלל הגול ההוא, בגמר ההוא,ההוא.גם בגלל הפציעות.

איגביני יעקובו – כמו רוזנטל, רק מדויק ושחור.

איתי מרדכי – בגלל שפתח עונה עם 6 שערים בארבעה משחקים, עשו לו קליפ שערים במשחק השבת לצלילי "ריקוד המכונה", בתמורה, לא הבקיע עד סוף העונה

עופר שטרית – הילד מלוד שעשה את זה

לאחר מחשבה רבה, להלן ההרכב הראשון שנבחר על ידינו כהרכב המיתלוגי של מכבי חיפה:

הרכב ראשון

אבי רן, אהרוני, בנאדו, אוסמו הגדול, מרילי, קנדאורוב, עטר, ברקוביץ',בניון, ארמלי, אלון מזרחי

הרכב שני

צ'אנוב, חרזי, פרסלני, קייסי, גלאם, אבוקרט,  ממן, בנין, רביבו, רוזנטל, יעקובו

*השתתף בכתיבת הטור – ארז שמילוביץ'