רוב האנשים מכירים אותו בתור הפסיכיאטר המתנשא, המצחיק והבלתי נשכח ד"ר פרייז'ר קריין.

במשך עשרות שנים קלסי גרמר גרם למיליוני אנשים לצחוק ב"חופשי על הבר" ובהמשך בסדרה "פרייז'ר", אחת הקומדיות האהובות בתולדות הטלוויזיה האמריקאית.

הקול העמוק שלו הפך לסימן היכר.

הדמות שלו זיכתה אותו בפרסים רבים.

והקריירה שלו הפכה אותו לאחד השחקנים המזוהים ביותר עם הטלוויזיה האמריקאית.

אבל מאחורי ההצלחה מסתתר סיפור חיים שקשה כמעט להאמין שאדם אחד נאלץ לשאת.

אביו נרצח כשהיה נער.

אחותו הצעירה נחטפה ונרצחה.

שני אחיו למחצה מתו יחד בתאונת צלילה.

ובמשך שנים קלסי ניסה להקהות את הכאב באמצעות אלכוהול וסמים.

היום, בגיל 70, הוא אב לשמונה ילדים, נשוי לאישה שלדבריו "שינתה את לבו", ומדבר בגלוי על סליחה, אמונה והדרך שבה למד לחיות לצד טרגדיה במקום לתת לה להרוס אותו.

הילדות שלו נשברה מוקדם מאוד

קלסי גרמר נולד בשנת 1955 באי סנט תומאס שבאיי הבתולה של ארצות הברית.

הוריו התגרשו כשהיה צעיר, והוא עבר עם אמו לניו ג'רזי, שם גדל בעיקר לצדה ולצד סבו וסבתו מצד אמו.

אחרי שאביו נשאר באיים, סבו גורדון הפך לדמות הגברית המשמעותית ביותר בחייו.

קלסי העריץ אותו.

אבל כשהיה בן 12, סבו מת מסרטן.

עבור הילד הצעיר, זה היה אובדן עצום.

שנים מאוחר יותר סיפר שבתקופה האחרונה לחייו סבו גם הפך לפחות סבלני כלפיו, והחוויה השאירה בו תחושה שאולי משהו בו אינו בסדר.

אבל הוא כמעט לא הספיק לעכל את האובדן.

כעבור שנה בלבד הגיע אסון נוסף.

אביו נורה למוות

כשהיה בן 13, אביו פרנק נורה למוות מחוץ לביתו באיי הבתולה.

האיש שירה בו נמצא מאוחר יותר לא אשם בשל אי שפיות.

עבור קלסי הצעיר, שגם כך כמעט לא חי עם אביו בעקבות גירושי הוריו, האירוע היה מטלטל.

אדם שהיה חלק מהסיפור המשפחתי שלו פשוט נלקח באלימות.

אבל זו הייתה רק תחילתה של שרשרת האובדנים.

שבע שנים אחר כך אחותו נרצחה

כאשר קלסי היה בן 20 ולמד משחק בבית הספר היוקרתי ג'וליארד בניו יורק, חייו שוב השתנו באחת.

אחותו הצעירה קארן, בת 18 בלבד, נחטפה בקולורדו ספרינגס.

היא הותקפה מינית ונרצחה.

הרוצח פרדי גלן הורשע גם ברציחות נוספות ונידון תחילה למוות, אך גזר הדין הומר בהמשך למאסר עולם.

קלסי היה זה שנאלץ לזהות את גופתה של אחותו ולספר לאמם את מה שקרה.

האשמה שהוא נשא בעקבות הרצח הייתה עצומה.

למרות שלא היה בקולורדו בזמן האירוע ולא הייתה לו שום דרך מעשית להגן עליה, הוא הרגיש שנכשל בתפקידו כאח הגדול.

שנים מאוחר יותר אמר שהתחושה אינה רציונלית.

אבל היא הייתה אמיתית.

"אני הייתי האח הגדול שלה. הייתי אמור להגן עליה", כתב פעם לוועדת השחרורים.

הוא הוסיף שהעובדה שלא הצליח לעשות זאת כמעט הרסה אותו.

ואז הגיע אסון נוסף

אפשר היה לחשוב שאחרי כל כך הרבה אובדן החיים ייתנו לו מעט מנוחה.

אבל בשנת 1980, כשהיה בערך בן 25, שני אחיו למחצה, בילי וסטיבן, מתו בתאונת צלילה.

לפי הדיווחים, בילי לא חזר לפני המים במהלך צלילה בסנט תומאס.

סטיבן צלל בחזרה למטה בניסיון למצוא אותו.

גם הוא לא שרד.

גופתו של בילי מעולם לא נמצאה.

בתוך פחות מעשור קלסי איבד את אביו, את אחותו ואת שני אחיו למחצה.

וכל זה קרה עוד לפני שהפך לכוכב טלוויזיה מפורסם.

המשחק הפך למקום שבו יכול היה לברוח

קלסי למד תיאטרון בג'וליארד והחל לבנות קריירה על הבמה.

בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 הופיע בתיאטרון, וב-1981 ערך את הופעת הבכורה שלו בברודוויי במחזה "מקבת".

אבל הפריצה הגדולה באמת הגיעה בשנת 1984.

הוא לוהק לתפקיד ד"ר פרייז'ר קריין בסדרה "חופשי על הבר".

התפקיד היה אמור להיות קטן יחסית.

אבל הדמות הפכה במהירות לפופולרית כל כך שקלסי נשאר בסדרה במשך שנים.

כשהסדרה הסתיימה, נולדה סדרת הבת "פרייז'ר".

וכך הפך רופא הנפש השחצן אך החביב לאחת הדמויות האיקוניות ביותר בתולדות הטלוויזיה.

מיליונים צחקו איתו, בזמן שהוא ניסה להקהות את הכאב

מאחורי ההצלחה העצומה, קלסי עדיין נאבק בטראומות מעברו.

בשנות ה-80 וה-90 הוא התמודד עם התמכרות לאלכוהול ולקוקאין.

הוא נעצר.

נכנס למוסדות גמילה.

והגיע לנקודות קשות מאוד בחייו.

שנים לאחר מכן הסביר שהשימוש בחומרים היה קשור במידה רבה לכאב שלא הצליח לעבד.

במיוחד למותה של אחותו.

הוא סיפר שפשוט המשיך לשתות בניסיון להקהות את הכאב.

הוא לא הצליח לסלוח לעצמו על מה שקרה לקארן, אף על פי שמבחינה הגיונית לא היה אחראי לכך.

רק כאשר הצליח בהדרגה לשחרר חלק מתחושת האשמה, החל גם תהליך ההחלמה שלו.

הוא פיכח מאז 1996.

הוא עמד מול רוצח אחותו ואמר: "אני סולח לך"

אחד הרגעים החזקים ביותר בסיפורו הגיע עשרות שנים לאחר הרצח.

פרדי גלן ביקש שוב ושוב להשתחרר על תנאי.

קלסי התנגד לכך.

בשנת 2014 השתתף בשימוע באמצעות קישור וידאו ודיבר ישירות אל האדם שהורשע ברצח אחותו.

הוא אמר לו שהוא מאמין שהוא חי עם חרטה.

ואז אמר שהוא סולח לו.

אבל הסליחה לא משמעותה תמיכה בשחרור.

קלסי הסביר שהוא אינו מסוגל לברך על שחרורו של אדם שלקח מאחותו את החיים ואת העתיד שלה.

מבחינתו, שני הדברים יכלו להתקיים יחד.

אפשר לסלוח.

ועדיין להאמין שמי שביצע את הפשע צריך להישאר בכלא.

"אני חי עם הטרגדיה בכל יום"

קלסי סיפר שהכאב אינו נעלם רק משום שעברו עשרות שנים.

הוא למד לחיות איתו.

הוא אמר פעם שכל אדם יחווה בחייו אובדן קשה כלשהו.

הוא פשוט קיבל "מנה גדולה" במיוחד.

המסקנה שלו אינה שהחיים אכזריים ולכן אין טעם לנסות.

להפך.

עם השנים הוא למד לראות אובדן כחלק מהחיים, גם אם חלק קשה ולעיתים בלתי נסבל.

במשך תקופה הוא גם איבד את האמונה

קלסי גדל עם אמונה דתית, אבל רצף הטרגדיות גרם לו להתרחק מאלוהים.

הוא שאל כיצד כל כך הרבה דברים נוראים יכולים לקרות לאדם אחד.

עם הזמן, היחס שלו השתנה.

היום הוא אומר שאילו יכול היה לדבר עם אדם שעובר טרגדיה דומה, היה מציע לו לא להתרחק מהאמונה דווקא ברגעים האלה.

לדבריו, קל מאוד להרגיש כאילו אלוהים "רודף אחריך" כאשר החיים מתפרקים.

אבל הוא עצמו הגיע בסופו של דבר למקום שבו האמונה הפכה שוב למקור כוח.

הפחד הגדול שלו נשאר נטישה

יש משפט אחד שאמר בעבר ומסביר אולי יותר מכל את ההשפעה של כל האובדנים האלה.

"יש לי פחד גדול מנטישה. כל אדם שאי פעם אהבתי עזב אותי".

כשמסתכלים על הילדות והנעורים שלו, קל להבין מאיפה התחושה הגיעה.

הוריו נפרדו.

סבו מת.

אביו נרצח.

אחותו נרצחה.

אחיו מתו.

האובדן חזר שוב ושוב.

אבל למרות הפחד הזה, קלסי המשיך לחפש אהבה ומשפחה.

חייו הרומנטיים היו סוערים

החיים האישיים שלו זכו במהלך השנים לכותרות רבות.

הוא התחתן כמה פעמים ומערכות היחסים שלו לא תמיד הסתיימו בשקט.

אבל בשנת 2010 הוא הכיר אישה בשם קייט וולש, דיילת בריטית.

השניים נפגשו בטיסה ללונדון.

קייט הייתה צעירה ממנו בכ-25 שנה.

הקשר ביניהם התפתח במהירות, ובפברואר 2011 הם נישאו במלון פלאזה בניו יורק.

עבור קלסי, לדבריו, הקשר שינה משהו עמוק.

הוא תיאר אותה כאישה שהאירה את עולמו ושינתה לב שכבר הפך קשה ומוגן אחרי כל מה שעבר.

"היא גרמה לי להרגיש צעיר וחי"

כשדיבר על קייט, קלסי אמר שהיא החזירה לחייו משהו שכבר חשב שאיבד.

תחושת התרגשות.

אמון.

והיכולת להיפתח שוב לאדם אחר.

בשנת 2025, כשהיה בן 70, נולד לבני הזוג בנם הרביעי המשותף, כריסטופר.

הלידה הפכה את קלסי לאב לשמונה ילדים בסך הכול.

יש לו ארבעה ילדים ממערכות יחסים קודמות וארבעה עם קייט.

עבור אדם שחווה כל כך הרבה אובדן במשפחת המקור שלו, המשפחה הגדולה שבנה הפכה למרכז משמעותי בחייו.

הוא גם מודה שלא תמיד היה אבא מושלם

קלסי אינו מנסה להציג את עצמו כאב מושלם.

הוא הודה בעבר שבמהלך השנים הזניח חלק מילדיו, במיוחד את שני הילדים הגדולים יותר.

הקריירה, ההתמכרויות והכאוס בחייו גבו מחיר.

כיום הוא אומר שהוא מנסה לתקן חלק מהדברים.

לדבריו, כל עוד אתה עדיין אבא, עדיין יש לך הזדמנות להופיע ולהיות שם.

זו אינה מחיקה של טעויות העבר.

אלא ניסיון להיות טוב יותר בהווה.

חלק מהילדים כבר הולכים בעקבותיו

גם הדור הבא במשפחה נכנס לעולם הבידור.

בנותיו ספנסר וגריר הפכו לשחקניות.

ילדים נוספים גילו עניין בקולנוע ובהפקה.

קלסי הפך גם לסבא.

עבורו, המשפחה היום היא לא רק מקור לאהבה.

היא גם הזדמנות לבנות משהו שונה מהעולם שבו גדל.

והוא מנסה ללמד את ילדיו לא לחיות מתוך שנאה

ילדיו מכירים את הסיפור של הדודה קארן.

הם יודעים מה קרה לה.

ולפעמים, סיפר קלסי, הם אומרים דברים מתוך כעס על האיש שרצח אותה.

תגובות של נקמה.

רצון לראות אותו סובל.

קלסי מבין אותם.

הוא עצמו נשא את הכעס הזה במשך שנים.

אבל הוא אומר לילדיו שיש בחיים משהו גדול יותר מנקמה.

שהם צריכים לרצות יותר עבור עצמם מאשר לחיות מתוך שנאה לאדם שפגע במשפחה.

אחרי שנים של כאב, זה אולי אחד הלקחים החשובים ביותר שהוא מנסה להעביר.

האיש שמצחיק מיליונים נשא בתוכו סיפור שאיש לא ראה

זה אחד הדברים המוזרים בפרסום.

אנחנו רואים אדם על מסך וחושבים שאנחנו מכירים אותו.

קלסי גרמר היה עבור מיליוני אנשים פרייז'ר קריין.

האיש החכם מדי.

הקול העמוק.

הבדיחות.

הספה.

הרדיו.

המשפחה המטורפת.

אבל בזמן שהקהל צחק, השחקן עצמו נשא זיכרונות שכמעט בלתי אפשרי לדמיין.

אב שנרצח.

אחות שנחטפה ונרצחה.

שני אחים שטבעו.

התמכרות.

אשמה.

פחד תמידי מלאבד שוב אדם אהוב.

הוא לא טוען שהכאב נעלם

קלסי לא מספר סיפור שבו יום אחד הוא פשוט "התגבר" והכול הפך לטוב.

קארן עדיין חסרה לו.

אביו עדיין מת.

האחים שלו עדיין אינם.

העבר אינו משתנה.

אבל הדרך שבה אדם חי איתו יכולה להשתנות.

הוא למד לסלוח בלי לשכוח.

למצוא מחדש אמונה.

להתפכח.

לאהוב.

להקים משפחה.

ולהמשיך לעבוד במקצוע שהעניק לו משמעות במשך עשרות שנים.

אולי זו הסיבה שהוא עדיין ממשיך

גם בגיל 70 קלסי גרמר אינו ממהר לפרוש.

הוא חזר לדמות פרייז'ר.

ממשיך להופיע.

ממשיך לגדל ילדים.

וממשיך לדבר על הדברים שעיצבו אותו.

אולי אחרי חיים שבהם כל כך הרבה נלקח ממנו, הוא פשוט למד לא לקחת כמובן מאליו את מה שנשאר.

אישה שהוא אוהב.

ילדים.

נכדים.

עבודה.

אמונה.

עוד בוקר.

עוד הזדמנות.

החיים של קלסי גרמר הם לא סיפור על אדם שהצליח למחוק טרגדיה.

הם סיפור על אדם שנאלץ ללמוד איך לחיות לצדה.

הוא לא שכח.

הוא לא הפסיק לכאוב.

אבל הוא גם לא הפסיק לאהוב.

ואולי, אחרי כל מה שעבר, זו ההצלחה הגדולה ביותר שלו.

הפוסט הכוכב ההוליוודי הזה הפך את הכאב והצער לחיים של אהבה ותקווה הופיע לראשונה ב-.