אני אוהב את DC (וושינגטון). אני רוצה לבוא לבקר את האתרים ההיסטוריים למרות שאני מפחד מהפסלים. 

אני מפחד רק מהפסלים ההיסטוריים – אברהם לינקולן וכו'. הייתה לי חוויה רעה במוזיאון השעווה. lmao

לילארד הסביר את הפחד שלו לכתב ה – USA Today:

הוא לא הצליח להצביע בדיוק מתי הוא החל לפחד מהספלים והאתרים ההיסטוריים, אבל הוא אמר שהוא הרגיש את הפחד בביקור במוזיאון שעווה לפני שנתיים, לפני עונתו האחרונה בוובר סטייט.

"בחדר האחרון היה את ברק אובמה, אופרה ווינפרי, מרטין לות'ר קינג, מלקום אקס, ג'ורג' וושינגטון, ואברהן לינקולן", אמר לילארד. "כל האנשים הללו, בעלי משמעות היסטורית ענקית, והפסלים נראו בדיוק כמוהם. הייתה מוסיקה ברקע בשביל האווירה, וזה פשוט הימם אותי".

"מאז אותו רגע אני סיימתי עם פסלים. כשאני עובר ליד לייק אוסווגו (ליד פורטלנד), אני נוהג ליד בית הקברות, ויש שם פסל של ישו כשהידיים שלו מורמות למעלה. גם אז אני מפחד. אני לא מתעסק יותר עם פסלים".

"הרעיון שהם מגיעים מתקופה כל כך רחוקה, וכל כך גדולים בהיסטוריה שלנו. רק לראות משהו שנראה בדיוק כמוהם, זה מוזר. זה מבהיל אותי מאוד".

כשהוא נסע בוושינגון וכל הפסלים ההיסטוריים מוארים – "זה היה מטורף. כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה על אברהם לינקולן נהרג", אמר לילארד.

אין ספק שזו פוביה מוזרה ביותר. אבל לא חסרים שחקנים עם הפרעות כאלו ואחרות. לברון ג'יימס למשל אוכל את הציפורניים שלו באופן כפייתי, וכולנו יודעים איזה שחקן יצא ממנו. כך שלילארד לא צריך לדאוג שהמוזרות הזו שלו תפריע לו במשחק. להיפך, היא יכולה לעזור לו להתבגר, להתחשל, ואפילו להיות שחקן טוב יותר.

 מזל שאדוארדו נהארה כבר לא משחק בליגה. הוא תמיד הזכיר לי סוג של פסל היסטורי.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם