מוחמד עלי נחשב לאחד המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול שבהם. מה שבטוח – הוא היה הדמות הכי צבעונית שעולם האגרוף אי פעם ראה. ואולי הספורטאי הכי צבעוני שעולם הספורט ראה.

ואם אתם צריכים קצת מוטיבציה, פשוט תקשיבו למוחמד עלי בנאום שלו משנת 1974 כשכולם פקפקו בו. הוא היה משורר ואפילו לא ידע שהוא כזה.

"אשפזתי לבנה. אני כל כך רע שאני הופך תרופות להיות חולות…". "אני כל כך מהיר שאתמול בלילה כיביתי את האור, והייתי במיטה לפני שהוא כבה".

מלך!

הפוסט למוחמד עלי לקחה דקה אחת בלבד כדי להראות שהוא היה הרברבן הכי גאון בהיסטוריה של הספורט הופיע לראשונה ב-.

מוחמד עלי זה שם שכולם מכירים. אולי המתאגרף הגדול בכל הזמנים.

עלי שינה את הספורט (וגם אומה שלמה), וכתבו עליו אין ספור ספרים, עשו עליו סרטים, כתבות, ומה לא.

ועכשיו יוצא סרט התעודה I Am Ali בו יוצגו ויושמעו הקלטות נדירות שלא הושמעו עד כה, ראיונות עם בני משפחה, חברים ויריבים.

הסרט הופק על ידי היוצרים של סרט התעודה זוכה האוסקר 'מחפשים את שוגרמן', והוא יצא לאקרנים ב 10 לאוקטובר.

הנה הטריילר הרשמי:

הפוסט הטריילר הרשמי של סרט התעודה החדש על מוחמד עלי 'I Am Ali' מציג את המתאגרף באור חדש לגמרי הופיע לראשונה ב-.

רבים יסכימו שמוחמד עלי הוא גדול המתאגרפים בכל הזמנים.

ב 1977, כשעלי התקרב לסוף הקריירה, הוא נלחם נגד מייקל דוקס בן ה – 19, במקרב ראווה של שלושה סיבובים. עלי היה בן 35 בזמן הקרב, והוא גרם ליריבו להיראות טיפשי במיוחד.

במבט ראשון זה נראה שדוקס הכניס את עלי לפינה, ופשוט מכה אותו ללא רחמים. אבל אם תסתכלו טוב בגיף, אתם תשימו לב שדוקס לא פגע בעלי פעם אחת. מוחמד עלי התחמק מ – 21 ניסיונות אגרוף תוך 10 שניות. מדהים! ואנחנו ראינו את הגיף הזה שוב ושוב ושוב.

כמובן שבסוף עלי גם נתן איזה נענוע אגן כדי להשפיל את יריבו אף יותר.

צפו בגיף המדהים:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

הפוסט מטורף! מוחמד עלי מתחמק מ 21 אגרופים תוך 10 שניות הופיע לראשונה ב-.

אחד הדברים הטובים שיש ליוטיוב להציע זה קרב הראפ של ההיסטוריה (Epic Rap Battle Of History).

הפעם הקרב הוא בין שתי אגדות ספורט – מייקל ג'ורדן, ומוחמד עלי. אז מי ניצח?

צפו בקרב הראפ האדיר:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

הפוסט קרב ראפ אֶפִּי של ההיסטוריה: מייקל ג'ורדן נגד מוחמד עלי (וידאו) הופיע לראשונה ב-.

תאמינו או לא מייקל ג'ורדן היה אדם שחור. נכון ששכחתם? משום מה הפרט השולי הזה בביוגרפיה של מייקל ג'ורדן , כמעט ולעולם לא מוזכר. ואולי ניתן לזקוף זאת לזכותו של מייקל, שידע יותר טוב מכולם לטשטש את העניין הגזעי ולהפוך למותק הלאומי של אמריקה.

אך לא כך פני הדברים באמת, אמריקה של היום שונה לחלוטין מאמריקה של פעם. היום כאשר נשיאה המכהן של ארה"ב הינו אדם שחור אזי להיות ספורטאי שחור נראה כדבר הטריוויאלי ביותר. פעם בשנות השבעים הצביעות האמריקאית חגגה (מיותר לציין שגם לפני כן). בזמן שברחובות ארה"ב נלחמו השחורים על זכויותיהם השוות בהנהגתם של מרטין לותר קינג ומלקולם אקס, התחוללה מלחמה בוייטנאם שאליה הפלא ופלא נשלחו בין היתר חיילים שחורים, שאינם מקבלים זכויות שוות במדינתם שלהם.

הצביעות הנ"ל נתנה את אותותיה גם בספורט, רבים מתהדרים בניצחונו של האצן השחור ג'סי אוונס, שזכה ב-4 מדליות זהב אולימפיות באולימפיאדת ברלין 1936 אל מול עיניו של הצורר אדולף היטלר, אך מישהו פעם באמת שאל כיצד מתייחסים לג'סי אוונס במולדתו שלו?

מייקל ג'ורדן כבר קיבל את הקרקע מוכנה, הוא לא היה צריך לעשות דבר על מנת להתחרות או לקבל זכויות שוות בארה"ב, המעט שהיה יכול לעשות הוא רק לזכור את העבר, להפיץ אותו, ולתמוך באנשים שלו, משמע האדם השחור. להיות אתלט שחור בשנות ה-80 וה-90 כבר לא היה ביג דיל, ולא, לא בזכות מייקל ג'ורדן, אלא בזכות אלו שעשו את העבודה לפניו, ובאופן אירוני למדי, עשו את "העבודה השחורה".

בשנת 1968 במשחקים האולימפיים של מכסיקו, טומי סמית' וג'ון קרלוס, שני אצנים אפרו אמריקאיים החליטו להזדהות עם אנשיהם, וכאשר עלו לקבל את מדליות הזהב והארד בהתאמה, הניפו יד מכוסה בכפפה שחורה המסמלת את הכוח השחור, לאות הזדהות עם אחיהם הנלחמים על זכויותיהם במולדתם, וכל זאת לרקע נגינתו של ההמנון האמריקאי. עוד באותה התקופה המתאגרף האגדי מוחמד עלי בחר לומר את המשפט שלימים יזכה למקום של כבוד במורשת השחורים בארה"ב: "אין לי שום עניין עם העם הוויטנאמי, הם מעולם לא קראו לי כושי!" כתגובה לסירובו לשרת בצבא האמריקאי במהלך מלחמת וויטנאם.

מיותר לציין כי אין אלו הדברים היחידים שעשה עלי למען זכויות השחורים בארה"ב, וכתגובה לדברים הללו ולסירובו הוא אף נאסר וישב בכלא, וכי גם צמד האצנים זכה ללא מעט ביקורת מצד האזרחים האמריקאים (ולאהדה רבה, ולמקום של כבוד בקרב השחורים). לעומתם מייקל ג'ורדן לעולם לא ייזכר כאדם שעשה משהו למען קהילת השחורים בארה"ב, רבים יתהו מדוע שיעשה? החיים האירו לו פנים, הוא סופרסטאר, שם מוכר בכל בית, וגם מרוויח לא רע.

אז זהו שלא, מדמות כל כך ידועה בארה"ב ובעולם כולו, הייתי מצפה לקצת יותר, לא ביקשתי שיצטרף לאגודת "הפנתרים השחורים", או שיפגין ברחובות, מהסיבה הפשוטה שבתקופתו כבר לא היה צורך, אבל בכנות, לענות תשובה כמו: "אני לא יודע על כך מספיק ולכן אין לי מה להגיד בנושא" כאשר נשאל לגבי תקרית רודני קינג ?

הסיפור הוא כזה, בשנת 1992 בשיא תהילתו של מייקל ג'ורדן קצת לפני האליפות השנייה שלו, התרחשו ברחובות לוס אנג'לס מהומות על רקע גזעי וזאת בעקבות הריגתו אל מול מצלמות של רודני קינג, צעיר שחור, בידי שוטרים לבנים, על לא עוול בכפו, ורק עקב היותו שחור. כשנשאל מייקל לגבי המקרה, בחר לענות בצורה הפוליטיקלי קורקט (ואידיוטית תסלחו לי) הנ"ל. בעוד למוחמד עלי מקרה מסוג זה היה הרמה להנחתה (תרתי משמע ) למייקל ג'ורדן זה היה מקסימום עוד שאלה קשה שהתשובה עליה יכולה לגרום לירידה חדה במכירות הנעליים שלו.

כנראה שמייקל ג'ורדן באמת שכח מיהו ומאיפה הוא הגיע, אחרת אי אפשר להבין כיצד שכח מי התווה לו ולעוד מיליוני ספורטאים שחורים בארה"ב את הדרך ואת הזכות להיות אתלט פעיל באמריקה החופשית ללא שום אפליה וגזענות מצד קהל האוהדים שלו.

אסכם חלק זה במילותיו של מייקל קראולי כתב הבוסטון גלוב: "מוחמד עלי היה מהפכן, מייקל ג'ורדן זה מותג".

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

הפוסט מייקל ג'ורדן לא מכיר את המשפט: "לעולם אל תשכח מאיפה באת" (דעה) הופיע לראשונה ב-.