בהתחלה אלה היו דברים קטנים.

מילה לא נכונה שנפלטה באמצע משפט. שם של אדם שפשוט נעלם מהזיכרון. רגע שבו היא ידעה שהיא אמורה להכיר מישהו – אבל המוח שלה לא הצליח למצוא שום מידע עליו.

סטייסי מרקלין, אמא מטנסי שבארצות הברית, לא חשבה שמשהו חמור באמת קורה לה.

הרי היא הייתה צעירה.

היה לה ילד קטן בבית, החיים היו עמוסים, והיא הניחה שהעייפות, הלחץ והטיפול בילד הם הסיבה לכך שהיא מרגישה שהמוח שלה כבר לא חד כפי שהיה פעם.

היא אפילו נתנה לזה את אותו שם שהורים רבים מכירים היטב: "מוח של אמא".

אבל התופעות לא נעלמו.

להפך.

עם הזמן התחילו להתרחש רגעים שקשה היה להסביר בעייפות בלבד. לפעמים היא החליפה בין מילים שאין ביניהן כמעט קשר. בפעם אחרת אדם הזכיר קולגה שעבדה איתו במשך זמן רב – וסטייסי פשוט לא ידעה על מי הוא מדבר.

רק כמה ימים מאוחר יותר המידע חזר אליה.

ואז היא התחילה לחשוב על סבתה.

גם היא חלתה באלצהיימר.

לאחר סדרת בדיקות הגיעה התשובה שסטייסי ומשפחתה פחדו ממנה: בגיל 47 בלבד היא אובחנה עם אלצהיימר בגיל צעיר.

ברגע אחד, החיים שתכננה לעצמה קיבלו משמעות אחרת לגמרי.

בהתחלה היא פשוט החליפה מילים

הסימנים הראשונים לא נראו כמו מה שרוב האנשים מדמיינים כשהם חושבים על אלצהיימר.

סטייסי לא התעוררה יום אחד ולא ידעה איפה היא.

היא לא שכחה את בני משפחתה.

היא לא איבדה פתאום את היכולת לתפקד.

במקום זאת, השינויים היו הרבה יותר עדינים.

אחת התופעות הראשונות שהיא הבחינה בהן הייתה שימוש במילה הלא נכונה.

למשל, היא הייתה רוצה לומר למישהו להזיז את הווילון – אבל המילה שיצאה מפיה הייתה "שטיח".

היא ידעה למה היא מתכוונת.

המחשבה הייתה שם.

אבל בדרך שבין המוח לפה, משהו השתבש.

לפעמים כולנו משתמשים במילה לא נכונה או שוכחים לרגע איך קוראים לחפץ מסוים. בדרך כלל אנחנו צוחקים על זה וממשיכים הלאה.

אצל סטייסי זה התחיל לקרות שוב ושוב.

וזה היה רק הסימן הראשון.

ואז אנשים פשוט התחילו "להיעלם" מהזיכרון שלה

רגע אחר גרם לה להבין שאולי מדובר במשהו שקשה יותר להסביר.

מישהו שאל אותה על אדם שעבד איתה.

סטייסי הבינה מהאופן שבו האדם דיבר שזה כנראה מישהו שהיא אמורה להכיר היטב.

אבל היא לא הצליחה להיזכר בו.

לא בשם.

לא בפנים.

לא במערכת היחסים ביניהם.

מבחינתה, המידע פשוט לא היה שם.

רק כעבור כמה ימים היא הבינה במי מדובר – אדם שעבדה איתו באופן קרוב.

זה היה מסוג הרגעים שקשה להתעלם מהם.

כי דבר אחד הוא לשכוח איפה הנחתם את המפתחות.

דבר אחר לגמרי הוא לא להצליח לזהות מהזיכרון אדם שהיה חלק קבוע מחיי העבודה שלכם.

סטייסי תיארה זאת כרגעים שבהם מידע פשוט נעלם מהמוח שלה.

"חשבתי שזה בגלל שיש לי ילד קטן בבית"

כאשר השינויים התחילו, לבנה גונאר היו בערך שנתיים.

הורות לילד קטן מגיעה לא פעם עם מחסור בשינה, עייפות ולוח זמנים עמוס, ולכן סטייסי מצאה לעצמה הסבר שנשמע הגיוני לחלוטין.

אולי היא פשוט מותשת.

אולי כל האמהות חוות את זה.

אולי היא רק צריכה קצת יותר שינה ומנוחה.

זו בדיוק אחת הסיבות שאלצהיימר שמופיע בגיל צעיר עלול להיות קשה יותר לזיהוי.

כאשר אדם בשנות ה-40 או ה-50 לחייו מתלונן על בעיות זיכרון או ריכוז, אלצהיימר אינו בהכרח הדבר הראשון שעולה לראש – ולעיתים גם לא הדבר הראשון שרופאים חושבים עליו.

לפי איגוד האלצהיימר האמריקאי, אלצהיימר שמופיע לפני גיל 65 מוגדר אלצהיימר בגיל צעיר, ולעיתים מכונה גם Early-Onset Alzheimer’s. הוא הרבה פחות שכיח מהמחלה שמופיעה בגיל מבוגר, ולכן תהליך האבחון עלול להיות ממושך ומורכב יותר.

ואז היא נזכרה בסבתא שלה

בשלב מסוים סטייסי התחילה לחבר בין הנקודות.

סבתה סבלה מאלצהיימר.

והתופעות שהיא עצמה חוותה כבר לא הרגישו לה כמו טעויות מקריות.

המחשבה שאולי גם היא מתמודדת עם אותה מחלה הייתה מפחידה, במיוחד בגלל גילה.

כאשר העלתה את האפשרות בפני רופא, נאמר לה שמדובר במחלה נדירה יחסית בגילה.

וזה נכון: רוב האנשים המאובחנים באלצהיימר מבוגרים מגיל 65.

אבל "נדיר" לא אומר "בלתי אפשרי".

אלצהיימר בגיל צעיר יכול להופיע גם אצל אנשים בשנות ה-40 וה-50 לחייהם – אנשים שעדיין מגדלים ילדים, עובדים, מנהלים קריירות ומתכננים עשרות שנים קדימה.

באוקטובר 2024 הגיע הרגע ששינה הכול

סטייסי עברה שורה של בדיקות.

אחת מהן הייתה בדיקת PET שנועדה לזהות הצטברות עמילואיד במוח.

הבדיקה הראתה נוכחות של משקעי עמילואיד – אחד המאפיינים הביולוגיים המזוהים עם מחלת אלצהיימר.

באוקטובר 2024 התקבלה האבחנה.

סטייסי סבלה מאלצהיימר בגיל צעיר.

עד אז היא כבר הפסיקה לעבוד.

כשהיא ובעלה ראו את תוצאות הבדיקות והבינו את משמעותן, הם נשברו.

שניהם בכו.

פתאום כל הרגעים הקטנים – המילים שהתבלבלו, האנשים שנעלמו מהזיכרון, התחושה שמשהו אינו כשורה – התחברו לתמונה אחת.

והם הבינו שהחיים שלהם עומדים להשתנות.

אלצהיימר הוא לא רק "לשכוח דברים"

אנשים רבים חושבים על אלצהיימר בעיקר כמחלה של שכחה.

אבל המחלה יכולה להשפיע על הרבה יותר מהיכולת לזכור היכן הנחנו את הטלפון.

אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח שעלולה לפגוע בהדרגה בזיכרון, בשפה, ביכולת החשיבה והלמידה, בהתמצאות במרחב, בשיקול הדעת ולעיתים גם בהתנהגות ובאישיות.

הסימפטומים משתנים מאדם לאדם וגם סדר הופעתם אינו זהה אצל כולם.

אצל חלק מהאנשים הבעיה הבולטת הראשונה היא זיכרון לטווח קצר.

אצל אחרים, במיוחד בחלק מהמקרים שמופיעים בגיל צעיר יותר, יכולים להופיע תחילה קשיים בשפה, בראייה מרחבית או בתפקודים קוגניטיביים אחרים.

וזה בדיוק מה שהופך את סיפורה של סטייסי לחשוב כל כך.

הסימן הראשון שלה לא היה בהכרח "שכחה" במובן שרוב האנשים מצפים לו.

אלה היו מילים.

מתי שכחה רגילה הופכת לסימן אזהרה?

כולנו שוכחים.

אנחנו נכנסים לחדר ושוכחים למה נכנסנו.

אנחנו מחפשים את המשקפיים בזמן שהם נמצאים על הראש.

אנחנו פוגשים מישהו ומגלים שהשם שלו פשוט מסרב להגיע.

האירועים האלה, בפני עצמם, אינם אומרים שאדם חולה באלצהיימר.

ההבדל המשמעותי הוא בדרך כלל בדפוס ובהשפעה על חיי היומיום.

איגוד האלצהיימר מציין בין סימני האזהרה האפשריים שכחה של מידע שנלמד לאחרונה, שאלות שחוזרות שוב ושוב, קושי לבצע משימות מוכרות, בעיות בתכנון או פתרון בעיות, בלבול בזמן או במקום וקשיים חדשים בשימוש במילים בדיבור או בכתיבה.

חשוב גם לזכור: קיימות סיבות רבות אחרות לבעיות זיכרון, ריכוז או מציאת מילים.

לכן תסמין בודד אינו אבחנה.

אבל כאשר מופיע שינוי חדש, מתמשך או כזה שמתחיל להשפיע על התפקוד היומיומי, מומלץ לפנות לרופא לבדיקה ולא להניח אוטומטית שמדובר רק בעייפות או בגיל.

סטייסי החליטה לא להסתיר את המחלה

לאחר האבחנה, סטייסי בחרה לעשות משהו שלא היה לה פשוט.

היא התחילה לדבר על אלצהיימר בפומבי.

באמצעות חשבון הטיקטוק שלה היא משתפת את ההתמודדות עם המחלה ואת החיים כאישה צעירה יחסית עם אבחנה שאנשים רבים עדיין מקשרים כמעט באופן אוטומטי לקשישים.

אחת המטרות המרכזיות שלה היא לשבור את הסטיגמה.

לדבריה, כאשר אנשים שומעים "אלצהיימר", הם מדמיינים לא פעם אדם מבוגר מאוד שכבר אינו מסוגל לעשות דבר בעצמו.

אבל המציאות בשלבים הראשונים יכולה להיות שונה מאוד.

אנשים עם אלצהיימר בשלב מוקדם עשויים עדיין לנהל חלק גדול מחייהם באופן עצמאי, להשתתף בפעילויות חברתיות ולבצע משימות יומיומיות רבות.

גם איגוד האלצהיימר מציין שבשלבים המוקדמים אנשים רבים עדיין מתפקדים באופן עצמאי במידה רבה.

"היה קשה לגרום לאנשים להאמין לי"

הגיל של סטייסי יצר קושי נוסף.

אנשים פשוט התקשו להאמין לה.

בעיני רבים, אישה בת 47 לא "נראית" כמו אדם שאמור להיות חולה באלצהיימר.

וזו בדיוק הבעיה עם הסטיגמה.

מחלה לא תמיד נראית כפי שאנחנו מצפים שהיא תיראה.

סטייסי סיפרה שהיה לה קשה לגרום לאנשים לסמוך עליה ולהאמין לתוצאות הרפואיות שקיבלה.

לכן היא מדברת על האבחנה שלה בגלוי.

היא רוצה שאנשים יבינו שגם אדם צעיר יחסית יכול להתמודד עם אלצהיימר – ושאבחנה כזו אינה מוחקת מיד את האישיות, הרצונות או היכולת שלו להשתתף בחיים.

כיום היא מקבלת טיפול שנועד להאט את התקדמות המחלה

סטייסי החלה לקבל טיפול בלֶקָנֶמַאב, המוכר בארצות הברית בשם Leqembi.

מדובר בנוגדן המכוון לעמילואיד בטא במוח ונועד לאנשים מתאימים שנמצאים בשלבים מוקדמים של מחלת אלצהיימר.

הטיפול אינו מרפא את המחלה ואינו מחזיר את המוח למצב שהיה בו לפני הופעתה, אבל הוא נועד להאט את קצב התקדמות המחלה אצל מטופלים מתאימים.

ה־FDA העניק ללֶקָנֶמַאב אישור מלא בשנת 2023, ומאז עודכנו גם דרכי הטיפול והמעקב אחר מטופלים המקבלים אותו. לטיפול יש סיכונים ותופעות לוואי משמעותיות אפשריות ולכן ההתאמה אליו והמעקב נעשים על ידי צוות רפואי.

עבור סטייסי, הטיפול הוא דרך אחת לנסות להרוויח דבר יקר במיוחד:

זמן.

בגיל 47 היא נאלצה לחשוב על העתיד בצורה אחרת

אולי החלק הקשה ביותר בסיפור שלה הוא לא רק האבחנה עצמה.

זו העובדה שהיא הגיעה בשלב בחיים שבו רוב האנשים עדיין עסוקים לחלוטין בעתיד.

ילדים.

עבודה.

משפחה.

חופשות.

תוכניות לעוד עשר או עשרים שנה.

ואז מגיעה אבחנה שמכריחה את האדם ואת בני משפחתו להסתכל על הזמן בצורה אחרת לחלוטין.

אין כיום ריפוי לאלצהיימר, והמחלה מתקדמת באופן שונה מאדם לאדם. טיפולים קיימים עשויים לסייע בתסמינים או, אצל מטופלים מסוימים בשלבים מוקדמים, להאט את קצב ההתקדמות.

אבל סטייסי אינה רוצה שהאבחנה תהיה הדבר היחיד שמגדיר אותה.

היא עדיין אמא.

היא עדיין אישה עם משפחה, מחשבות, רגשות ורצונות.

והיא עדיין כאן.

הסימן הקטן שהיא כמעט התעלמה ממנו

כשחוזרים להתחלה של הסיפור, זה אולי החלק המטלטל ביותר.

זה התחיל בדברים שקל מאוד לפטור.

מילה לא נכונה.

שם שנשכח.

תחושה שהמוח פשוט עייף.

סטייסי חשבה שזה בגלל האימהות והעומס.

רק בהמשך התברר שהגוף שלה – או במקרה הזה, המוח שלה – ניסה לומר לה שמשהו השתנה.

הסיפור שלה אינו אומר שכל מי שמתבלבל במילים צריך לחשוש שהוא חולה באלצהיימר.

ממש לא.

אבל הוא כן מזכיר לנו להכיר את עצמנו.

אם משהו שהיה פעם קל הופך שוב ושוב לקשה, אם בעיות הזיכרון הולכות ומתגברות או מתחילות להשפיע על העבודה, השיחות או הפעולות היומיומיות – לא כדאי להתעלם.

בדיקה רפואית יכולה לעזור להבין מה עומד מאחורי השינוי, ויש מגוון מצבים שיכולים לגרום לתסמינים קוגניטיביים.

היא משתפת את הסיפור שלה מסיבה אחת

סטייסי לא יכולה לשנות את האבחנה שקיבלה בגיל 47.

אבל היא יכולה לשנות את האופן שבו אנשים מסתכלים עליה – ועל אחרים שמתמודדים עם אלצהיימר בגיל צעיר.

היא רוצה שאנשים יבינו שאלצהיימר אינו מחלה ששייכת אך ורק לגיל 70, 80 או 90.

היא רוצה שאנשים יפסיקו להניח שאדם עם אלצהיימר כבר אינו מסוגל להבין, להחליט, לדבר בשם עצמו או ליהנות מהחיים.

ובעיקר, היא רוצה שאנשים יקשיבו כאשר הגוף והמוח שלהם מתחילים להתנהג אחרת.

לפעמים שינוי קטן הוא באמת רק עייפות.

לפעמים מילה שנשכחה היא רק מילה שנשכחה.

אבל במקרה של סטייסי, אותם רגעים קטנים היו תחילתו של מסע ששינה את חייה.

והיום היא מספרת עליו בגלוי כדי שאנשים אחרים יכירו את הסימנים – וגם כדי להזכיר לעולם שמאחורי כל אבחנה יש אדם שלם.

שתפו את הסיפור הזה עם המשפחה והחברים – לא כדי להפחיד, אלא כדי להזכיר שאלצהיימר יכול להופיע גם בגיל צעיר יותר, וששינויים מתמשכים בזיכרון, בשפה או בחשיבה הם משהו שכדאי לבדוק ולא להתעלם ממנו.

הפוסט היא הייתה רק בת 47 כשהחלה להתבלבל במילים – ואז הגיעה האבחנה ששינתה את חייה הופיע לראשונה ב-.

הפחד מאיבוד הזיכרון והיכולות הקוגניטיביות הוא אחד החששות הגדולים ביותר ככל שאנו מתבגרים. עבור מי שיש לו היסטוריה משפחתית של אלצהיימר או דמנציה, החשש הזה מוחשי אף יותר. למרות שאין עדיין תרופה מוחלטת למחלה, מחקרים מראים כי בחירות יומיומיות מסוימות יכולות להשפיע משמעותית על בריאות המוח ולעכב את הדרדרות הזיכרון. הנה חמישה הרגלים שמומלץ לאמץ כבר היום:

1. תזונה ממוקדת מוח (הדיאטה הים-תיכונית)

מה שאנו אוכלים משפיע ישירות על דלקתיות בגוף ועל זרימת הדם למוח. תזונה עשירה בנוגדי חמצון, חומצות שומן מסוג אומגה 3 וסיבים תזונתיים הוכחה כגורם מגן.

• מה לאכול: התמקדו בירקות עליים ירוקים, פירות יער (העשירים בפלבונואידים), דגים שומניים (כמו סלמון), שמן זית ואגוזים.

• ממה להימנע: צמצמו ככל האפשר סוכרים מעובדים ושומן טראנס, שעלולים לגרום לעלייה ברמת הסוכר בדם ולפגיעה בכלי דם קטנים במוח.

2. פעילות גופנית אירובית קבועה

הלב והמוח קשורים זה בזה באופן הדוק. פעילות גופנית שמגבירה את הדופק משפרת את זרימת הדם והחמצן למוח ומעודדת ייצור של חלבון הנקרא BDNF, המסייע לצמיחת תאי עצב חדשים ולתחזוקת הקיימים.

• ההמלצה: הליכה מהירה, שחייה או ריקוד במשך 30 דקות ביום יכולים לעשות הבדל עצום. זה לא חייב להיות אימון אינטנסיבי – העקביות היא המפתח.

3. אימון קוגניטיבי ולמידה מתמדת

המוח הוא כמו שריר – אם לא משתמשים בו, הוא נחלש. למידה של מיומנויות חדשות יוצרת קשרים עצביים חדשים (סינפסות) ומגדילה את ה"רזרבה הקוגניטיבית" שלכם.

• איך לאמן: אל תסתפקו בתשבצים פשוטים. נסו ללמוד שפה חדשה, לנגן על כלי נגינה, או לקרוא ספרים בתחומים שמעולם לא חקרתם. אתגר קוגניטיבי אמיתי הוא כזה שגורם לכם להתאמץ מעט.

4. שמירה על חיי חברה פעילים

בידוד חברתי נמצא כאחד מגורמי הסיכון המשמעותיים לירידה קוגניטיבית. אינטראקציה עם אנשים אחרים דורשת מהמוח לעבד מידע רב בזמן אמת – הקשבה, תגובה רגשית וזיהוי שפת גוף.

• מה לעשות: הצטרפו לחוגים, התנדבו, או פשוט קבעו פגישות קבועות עם חברים ובני משפחה. קשרים חברתיים מפחיתים סטרס ודיכאון, שניהם גורמים שמאיצים ניוון מוחי.

5. שינה איכותית וניהול מתחים

במהלך השינה, המוח מפעיל מערכת "ניקוי" ששוטפת החוצה רעלים וחלבונים מזיקים (כמו בטא-עמילואיד) שמצטברים במהלך היום ומזוהים עם מחלת האלצהיימר.

• הטיפ: הקפידו על 7-8 שעות שינה בלילה בסביבה חשוכה ושקטה. בנוסף, תרגול מדיטציה או נשימות עמוקות יכול להפחית את רמות הקורטיזול (הורמון הסטרס), אשר ברמות גבוהות עלול לפגוע בהיפוקמפוס – האזור במוח האחראי על הזיכרון.

לסיכום: אימוץ הרגלים אלו לא רק מפחית את הסיכון למחלות קשות, אלא משפר את איכות החיים והחיוניות המנטלית שלכם כבר עכשיו. מעולם לא מוקדם מדי (או מאוחר מדי) להתחיל לדאוג למוח שלכם.

אל תשכחו לשתף את המידע החשוב הזה עם החברים והמשפחה שלכם!

הפוסט אל תחכו לשכוח: 5 הרגלים יומיומיים שהמוח שלכם צריך כדי להמשיך להיות בריא הופיע לראשונה ב-.

עבור רבים, אלצהיימר מתקשר כמעט באופן אוטומטי לגיל מבוגר מאוד. אבל יש מקרים שבהם המחלה מופיעה הרבה קודם – באמצע החיים, כשעדיין עובדים במשרה מלאה, מגדלים ילדים ומנהלים שגרה עמוסה. כך קרה לרבקה לונה, אם חד־הורית בת 48, שקיבלה אבחנה של אלצהיימר מוקדם והחליטה לדבר על זה בפומבי, כדי שאנשים יבינו איך זה יכול להתחיל ואיך זה מרגיש מבפנים.

היא מספרת שהחיים שלה היו מלאים: עבודה, הורות, אחריות, קצב מהיר. דווקא בגלל זה, כשהתסמינים הראשונים הופיעו, היא לא מיד חשבה על משהו רציני. בתחילת הדרך קל מאוד לייחס שכחה ללחץ, עומס או חוסר שינה – אבל אצלה זה התחיל להרגיש אחרת.

כשהסימנים הראשונים הופיעו

הרגע הראשון שהדליק אצלה נורה אדומה קרה במקום הכי שגרתי: מול המחשב בעבודה. רבקה התיישבה לבוקר עבודה רגיל, פתחה את המחשב, ופתאום חוותה תחושה של “כלום”. היא הסתכלה על המסך ולא ידעה מה לעשות, מאיפה להתחיל, מה אמור להגיע קודם. פעולות שהיו אמורות להיות אוטומטיות הפכו לריקות מתוכן. היא תיארה תחושה של בלבול עמוק, כאילו מישהו מחק את “מפת הדרך” שהמוח משתמש בה כדי לבצע משימות מוכרות.

בהתחלה היא ניסתה להסביר לעצמה שזה לחץ תקופתי. היא אמרה לעצמה שזה יכול לקרות לכל אחד. אבל התחושה הזו לא נעלמה, והיא חזרה בצורות שונות, עד שכבר אי אפשר היה להתעלם ממנה.

“רק לחץ”? כשהשכחה כבר לא נראתה תמימה

ככל שהזמן עבר, רגעי השכחה והבלבול התחילו להופיע גם מחוץ למסגרת העבודה. רבקה הבינה שהיא לא רק מתעייפת או “מפוזרת”, אלא חווה שינוי שמפריע לתפקוד. היא ניסתה להמשיך כרגיל, אבל הפער בין מי שהיא הייתה לבין מה שהיא מצליחה לעשות בפועל הלך וגדל.

במבט לאחור היא מתארת את זה כתקופה שבה הכול התחיל להרגיש לא יציב: לפעמים היא ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות, ולפעמים הכול נעלם בשנייה, כאילו המוח מחפש קובץ ולא מוצא אותו.

הרגע שבו זה הפך למסוכן בבית

אחד האירועים שהכי הפחידו אותה התרחש בזמן בישול. היא הכינה ביצה על הכיריים, ואז יצאה מהבית, ושכחה לגמרי שהאש דולקת ושיש סיר על הגז. היא הלכה לעיר, ורק אחרי זמן מה פתאום נזכרה במה שעשתה. היא מיהרה לחזור ומצאה עשן בבית. מבחינתה, זו הייתה נקודת מפנה: השכחה כבר לא הייתה “מטרד”, אלא משהו שעלול להסתיים באסון.

כאם שמנהלת בית, היא הבינה שהסיכון הוא לא רק לה, אלא לכל מי שסביבה. והיא גם הבינה שהגיע הזמן לבדוק ברצינות מה קורה.

האבחנה ששינתה הכול

לאחר תהליך של בדיקות והערכה רפואית, רבקה קיבלה אבחנה של אלצהיימר מוקדם, מצב נדיר יחסית שמופיע לפני גיל 65 ולעיתים כבר בשנות ה־40 או ה־50. האבחנה הזו הגיעה בשלב שבו רוב האנשים לא מצפים לשמוע את המילה “דמנציה”, והיא מתארת את הרגע הזה כטלטלה: מצד אחד, יש שם לתופעה. מצד שני, יש גם פחד גדול מהעתיד ומההתקדמות הצפויה של המחלה.

למה היא בחרה לדבר על זה בקול

רבקה החליטה לשתף את הסיפור שלה בפומבי דרך סרטונים ופוסטים אישיים. היא אומרת שהיא רוצה שאנשים יבינו שהמחלה לא תמיד מתחילה כמו בסרטים, ושלעיתים הסימן הראשון הוא בלבול חריג במטלות מוכרות, תחושת “ניתוק” מהשגרה וקושי לבצע פעולות שהיו קלות בעבר.

היא גם מדברת בכנות על הצד הכלכלי והמשפחתי: כאם חד־הורית, היא מבינה שעם הזמן ייתכן שלא תוכל לעבוד או לנהל חיים עצמאיים, והיא מנסה להיערך מראש, כדי לדאוג לילדיה בתקופה הלא פשוטה שמחכה בהמשך.

המסר שלה למשפחה ולחברים

אחד המסרים החזקים שלה מופנה לאנשים שמלווים חולה: היא מבקשת שלא “יבחנו” אותה כל הזמן. לא להפוך שיחה למשחק זיכרון, לא לשאול שוב ושוב שאלות שמלחיצות ומביכות, אלא להיות סבלניים. להזכיר בעדינות, לתמוך, להישאר נוכחים. מבחינתה, אהבה פשוטה ותחושת ביטחון חשובות לא פחות מכל דבר אחר.

מילה חשובה לסיום

שכחה וירידה בריכוז יכולות להיגרם גם מלחץ, בעיות שינה, חרדה, דיכאון, עומס או גורמים רפואיים שונים. אבל אם יש שינוי עקבי בתפקוד, במיוחד אם הוא מוביל למצבים מסוכנים בבית או פוגע בעבודה – חשוב לפנות לבדיקה ולא להישאר עם זה לבד.

הפוסט אם חד־הורית בת 48 אובחנה עם אלצהיימר, ועכשיו היא חושפת את הסימן הראשון המפחיד שזיהתה הופיע לראשונה ב-.

לפי ארגון האלצהיימר האמריקאי, יותר מ 5 מיליון אמריקנים סובלים מאלצהיימר.

ויש אומנם תרופות שיכולות להפחית את התסמינים במידה כזו או אחרת, תרופה למחלה עדיין אין.

הנה 9 הרגלים שעליכם להימנע מהם על מנת לשמור על המוח שלכם מפני אלצהיימר ודמנציה.

1. הפסיקו לעשן

עישון פוגע בחלקים רבים של הגוף, כולל המוח. מחקרים הראו שהסיכון לחלות באלצהיימר גדל ב 45% אם אתם מעשנים, לעומת אנשים שלא מעשנים.

עוד סיבה לזרוק את הסיגריות לפח.

2. הגדילו את צריכת ויטמין B12

ויטמין B יכול להגן מפני דמנציה. לפי מחקר שנערך במכון לרפואה בפינלנד, רמות גבוהות של ויטמין B12 מפחיתות את הסיכון לאלצהיימר ודמנציה בגיל מבוגר.

באופן כללי, ככל שאתם מזדקנים, אתם סובלים ממחסור ב B12, כך שחשוב בהחלט להגביר את הצריכה שלו. מקורות טובים ל B12 הם ביצים, בשר, דגים ופירות ים.

3. תהיו יותר פעילים

נסו להתאמן באופן קבוע – זה עוזר לזרימת הדם בכל הגוף, וכדי למנוע בעיות כרוניות, מומלץ להתאמן לפחות חצי שעה בכל יום.

מומלץ גם לבדוק את לחץ הדם באופן קבוע. אם אתם בגיל העמידה עם כולסטרול גבוה, אתם באופן אוטומטי בקבוצת סיכון גדולה יותר לחלות בדמנציה.

4. הגבירו את צריכת ויטמין D

יש קשר ישיר בין מחסור בויטמין D לאלצהיימר ודמנציה.

מחקר גדול שנערך בארצות הברית לפני מספר שנים הראה שמחסור בויטמין D העלה את הסיכון לחלות באלצהיימר ב 125%. "אני חושבת שויטמין D הוא חלק חשוב בפאזל כדי למנוע אלצהיימר", אמרה החוקרת מיה קיויפלטו.

לכן נסו להיות בשמש כמה שיותר, ובחודשי החורף, תשקלו לקחת תוספי ויטמין D.

5. שתו קפה

האם אתם שתייני קפה? מעולה – מכיוון שהוא יכול לשמור על המוח שלכם.

קפה הוא נוגד חמצון עוצמתי עשיר במגנזיום. זה אומר שהוא יכול להפחית את הסיכון לאלצהיימר בכ 50%. מחקר מאיטליה משנת 2015 טוען שכוס קפה אחת ביום בהחלט מספיקה.

6. שמרו על הראש

יש קשר ישיר בין מכות בראש לדמנציה. מחקר מארצות הברית מציין שפגיעות מוח מעלות את הסיכון לאלצהיימר ודמנציה.

לכן חשוב לחבוש קסדה כאשר אתם רוכבים על אופניים, או בכל פעילות בעלת סיכון לפגיעה בראש.

7. שתו פחות אלכוהול

שתיית מופרזת של אלכוהול מעלה את הסיכון לדמנציה.

למרות שישנם מחקרים הקובעים שכוס יין אחת ביום יכולה למנוע מוות כתוצאה מאלצהיימר, צריכה גבוהה של אלכוהול עושה בדיוק ההיפך.

8. תרגילים למוח הם דבר מצוין

יש להתייחס למוח כמו אל שריר, צריך לשמור עליו בכושר בעזרת אימונים.

לכן, חשוב לעשות פעילות שתגרה את המוח, אם זה קריאה או תשבצים, או כל דבר אחר. אל תפחדו לנסות דברים חדשים – וזה בגלל שכאשר אתם מנסים משהו חדש, המוח נאלץ להתאמץ יותר ובתמורה התפקוד שלו משתפר.

9. וודאו שאתם נחים הרבה

במחקרים שנערכו לאחרונה, החוקרים מצאו קשר ישיר בין לחץ לדמנציה. אך לחץ הוא משהו שנמדד בצורה שונה בין אדם לאדם. לכן קשה לדעת איך בדיוק זה משפיע על התפתחות האלצהיימר.

מה שאנו כן יודעים זה ששינה היא חשובה מאוד למוח. חוסר בשינה יכול להוביל לדמנציה, כך לפי המחקר השבדי הזה, גברים הסובלים מבעיות שינה נמצאים בסיכון גבוה יותר.

שתפו את המידע החשוב הזה עם החברים והמשפחה שלכם!

הפוסט 9 הרגלים שאתם חייבים להתחיל היום כדי למנוע אלצהיימר ודמנציה לפני שיהיה מאוחר מדי הופיע לראשונה ב-.

לפני שלוש שנים, מארק האצר הבין שאמו בת ה 82, סילביה, מראה סימנים מוקדם לדמנציה.

זה הגיע למצב בו הוא נאלץ לקחת אותה לבית החולים כאשר היא היוותה סכנה לעצמה.

המחלה החמירה כל כך שסילביה כבר לא זיהתה את הבן שלה ובשלב מסוים האשימה את האחיות שהן מנסות לחטוף אותה.

אך לפי העיתון הבריטי Manchester Evening News, היא אכלה תפריט ספציפי ומיוחד במשך כמה חודשים והצליחה להחזיר לעצמה את הזיכרון.

אולי, רק אולי, יכולה להיות כאן פריצת דרך במאבק נגד דמנציה.

אביו של מארק האצר נפטר מהתקף לב ב 1987, אז כאשר אמו בת ה 82 החלה לראות סימנים של דמנציה, הוא דאג שבקרוב הוא יאבד את שני ההורים שלו.

אמא סילביה קיבלה תרופות מרשם עבור המחלה שלה, אבל מארק לא הכריח אותה לקחת אותם. במקום, הוא הכין לה תפריט מיוחד שנועד להילחם במחלה, שמהר מאוד התפתחה לשלב מתקדם.

אחרי מחקר רב שערך בעצמו בעזרת האינטרנט, מארק גילה שדמנציה פחות שכיחה במדינות באזור הים התיכון. הוא היה משוכנע שחייבת להיות לכך סיבה, שזה לא יכול להיות רק צירוף מקרים.

תפריט ים תיכוני נלחם בדמנציה?

הוא לא חשב שזה האוויר או החום – הוא חשב על משהו אחר לגמרי.

הוא ניסה לתת לאמא שלו מאכלים שבדרך כלל אוכלים במדינות הים התיכון.

"כולם יודעים על דגים, אבל ישנם גם אוכמניות, תותים, אגוזי ברזיל ואגוזי מלך – שמסתבר שנראים כמו מוח כדי לתת לנו סימן שהם טובים למוח שלנו", אמר מארק.

סילביה גם החלה לצרוך ברוקולי, שיבולת שועל, בטטות, תה ירוק ושוקולד מריר.

אחרי כמה חודשים של דיאטה קפדנית, הזיכרון שלה לאט לאט החל לחזור אליה. זה היה מהפך מדהים.

"זה לא היה נס שקרה בלילה אחד, אבל אחרי כמה חודשים היא החלה לזכור דברים כמו ימי הולדת והחלה לחזור לעצמה, יותר מודעת, יותר מתערבת", אמר מארק.

"אנשים חושבים שברגע שמקבלים את האבחנה החיים נגמרים. יהיו ימים טובים ורעים, אבל זה לא צריך להיות הסוף".

ארגון מחלת האלצהיימר בבריטניה מחויב לדיאטה ששינה את סילביה. אנשים הראו את התמיכה שלהם ושיתפו מתכונים, תרגילים ומרכיבים בבלוגים.

"זה מדהים לראות איך סילביה, יחד עם מארק, נקטה בצעדים כדיד ליצור תכנית אישית שעובדת כל כך טוב במלחמה נגד הדמנציה", אמרה סו קלארק מהארגון.

היא המשיכה, "אין תרופה או דרך למנוע דמנציה, אבל עם תרגילים קלים, תפריט בריא ואימונים קוגנטיביים, אתם יכולים לעזור לנהל את המחלה בצורה יעילה יותר".

דוקטור דאג בראון, ראש מחלקת המחקר בארגון האלצהיימר, אמר שהם עדיין מחכים ל'ראיות' ממחקרים מדעיים גדולים לפני שהם יוכלו לומר בביטחון ששינוי התפריט יכול להפחית את הסיכון לדמנציה ובאיזו רמה.

"אבל אכילת תפריט בריא ומאוזן יכול להפחית את הסיכון למחלות לב, סרטן ושבץ, אז סביר להניח שאכילה בריאה היא דרך טובה לטפל גם במוח שלכם", אמר בראון.

"עשיתי את זה בשביל אמא שלי – היא חולה והיא עשתה את כל העבודה הקשה – אבל אם מה שהשגנו יכול לעזור גם לאחרים זה יהיה נפלא", אמר מארק.

לכבוד התגלית המהפכנית הפוטנציאלית של סילביה ומארק, סילביה בת ה 82 הוזמנה למסיבת הקיץ השנתית של המלכה אליזבת'.

איזה מדהים!

שתפו את הסיפור כדי שגם החברים והמשפחה שלכם ידעו על זה! יחד נוכל לנצח את זה!

הפוסט הזיכרון חזר לאמא עם אלצהיימר מתקדם – אחרי שבנה האכיל אותה מדי יום 2 מזונות שכיחים הופיע לראשונה ב-.

אוכמניות כבר ידועות לרבים בתור 'סופרפוד' (מאכל על) – אבל עכשיו חוקרים מצאו שהם יכולים למנוע דמנציה!

אם תאכלו אוכמניות בגיל  העמידה, זה יעזור למנוע דמנציה עשרות שנים אחר כך, אומרים החוקרים.

חוקרים מאוניברסיטת סינסינטי נתנו ל 47 מבוגרים מעל גיל 68, אשר סובלים מליקוי קוגנטיבי קל (נמצאים בסיכון למחלת האלצהיימר), אבקת אוכמניות קפואות (250 מ"ל), או אבקת פלסבו פעם ביום במשך 16 שבועות.

באופן מפתיע, הם מצאו שיפור גדול מאוד בתפקוד המוחי ובתפקוד כללי של אלו שאכלו את האוכמניות האמיתיות.

לא רק זה, הזיכרון ו'הגישה שלהם למילים ומושגים' השתפרו באופן דרמטי.

במילים אחרות, האוכמניות שיפרו את המוח המזדקן.

החוקר הראשי ד"ר רוברט קריקוריאן אמר שההשפעה היא כנראה בגלל הכמות האדירה של אנתוציאנין שנמצא באוכמניות, הכימיקל שמעניק לאוכמניות את הצבע הסגול שלהן.

אנתוציאנין משפיע על המוח בדרכים שונות, כולל הגברת זרימת הדם, הפחתת דלקות, ושיפור העברת המידע בין התאים.

אבל זה לא הכל. הם עשו מחקר נוסף ובדקו אנשים שלא אובחנו עם בעיות זיכרון כלשהן, אלא אנשים שהרגישו שהם מתחילים לשכוח דברים. האוכמניות עזרו ושיפרו את היכולת של האנשים הללו גם, אך ברמה פחותה יותר.

עכשיו החוקרים מתכננים לערוך מחקר בקבוצת אנשים צעירה יותר, בגילאי 50-65, כולל אנשים עם סיכון לפתח אלצהיימר – אנשים שמנים, עם לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה.

אך בינתיים, ד"ר קריקוריאן ממליץ למבוגרים בריאים לאכול אוכמניות מספר פעמים בשבוע.

"אני מאמין שצריכה של גרגרי יער, ובמיוחד אוכמניות, מפחיתה את הסיכון לבעיות קוגנטיביות בגיל מבוגר יותר. הכמות המינימלית אינה ברורה, אך הממצאים מעידים שרצוי לאכול אוכמניות מספר פעמים בשבוע".

התוצאות של המחקר פורסמו בכנס ה 251 של Exposition of the American Chemical Society בסן דייגו, קליפורניה.

אז אם אתם סובלים מבעיות זיכרון, תתחילו לאכול אוכמניות. זה גם טעים, וגם עוזר לתפקוד המוחי.

הפוסט מחקר חדש קובע: אוכמניות עוזרות למנוע אלצהיימר, ומשפרות את הזיכרון בצורה דרמטית הופיע לראשונה ב-.

מיליוני אנשים בכל העולם חיים  עם אלצהיימר וסוגים שונים של דמנציה הגורמת לאיבוד זיכרון, בלבול חמור, ובסופו של דבר מוות. למרות שאין תרופה למחלה, רופאים יודעים שהתערבות מוקדמת היא המפתח לתוחלת חיים ארוכה יותר ואיכות חיים טובה יותר.

הבעיה היחידה? קשה מאוד לאבחן את מחלת האלצהיימר בשלבים המוקדמים שלה. אך בזכות מחקר חדש שמתבצע במכון הטעם והריח באוניברסיטת פלורידה, יתכן וכל זה עומד להשתנות. בעזרת כף של חמאת בוטנים וסרגל, קלינאים מגלים סודות שיכולים לשנות חיים ולהציל זיכרונות של מיליוני אנשים מסביב לעולם.

זאת התפתחות מפתיעה בחיפוש הנואש אחר כל דבר שיכול לעזור לאנשים להתמודד עם המחלה שעד כה אין לה מרפא. זאת אחת האירוניות הגדולות של ימינו, כשתרופות וטיפול נכון האריכו את החיים של כולנו, אך בגיל המאוחר הזה אנו נתקלים בבעיות שלא תכננו. דמנציה מעולם לא היוותה בעיה גדולה בעבר, כאשר אנשים לקו בה כשהגיעו לגיל מבוגר. אך אלצהיימר יכולה להתפרץ אצל אנשים בגיל צעיר יותר מהמצופה. ולמרות שאנו לא יודעים הרבה על מניעת המחלה, בהחלט צברנו ידע בנוגע לקבוצות אשר רגישות יותר למחלה מאחרים.

המחקר הזה יכול לעזור לגלות ולטפל במחלה לפני שהיא נהיית בלתי הפיכה.

הפוסט אתם יכולים לבדוק שלבים מוקדמים של מחלת האלצהיימר על ידי הרחת המזון הנפוץ הזה. לא היה לי מושג הופיע לראשונה ב-.

הזדקנות היא עובדה מצערת ומשמחת עבור כל היצורים החיים, אבל מה שמבדיל אותנו מאחרים היא הדרך בה אנו מתייחסים אחד לשני.

וכשאני אהיה זקן אני בהחלט לא ארצה שהמטפלת הזאת תהיה באזור שלי, או באזור של אנשים מבוגרים אחרים.

ביתה של חולת אלצהיימר בת 94 החליטה להציב מצלמה נסתרת ולתעד מה קורה לאמא שלה על בסיס יומיומי.

בלי טיפת התגרות 'המטפלת' מכה באכזריות בלתי נתפסת את האישה הזקנה חסרת האונים. זה פשוט מחריד ומזעזע לראות דבר כזה, במיוחד ממישהו שהעבודה שלה היא בדיוק ההיפך ממה שהיא עושה.

הפוסט תועדה במצלמה נסתרת: תראו מה המטפלת הזאת עושה לחולת אלצהיימר בת 94. מחריד!! הופיע לראשונה ב-.

בימינו יש הרבה מחלוקות סביב מוסד הנישואים, אז זה תמיד יפה לראות סרטון מחמם את הלב כמו זה שמגיע לעיני הציבור.

הפוסט איך נראות 50 שנים של אהבה? הופיע לראשונה ב-.

מחלת האלצהיימר היא הצורה השכיחה ביותר לדמנציה. מי שתיאר את המחלה (ולאחר מכן היא נקראה על שמו) היה הפסיכיאטר הגמרני אלויס אלצהיימר ב1906.

אלצהיימר מאובחנת לרוב אצל אנשים מעל גיל 65, שנת 2010 היו מעל 28 מליון אנשים עם אלצהיימר מסביב לעולם. למרבה הצער, האדם בסרטון הוא אחד מ 28 מליון האנשים האלה.

כולנו שוכחים ימי הולדת של חברים, משפחה וקרובים (לפחות עד שהיה פייסבוק). גברים לעיתים שוכחים ימי הולדת וגם את יום האם. אבל כשיש לך אלצהיימר אי אפשר לצפות ממך לזכור את הימים הללו כשאתה לא זוכר אפילו איפה אתה גר או איך קוראים לך. אבל לפעמים קורים ניסים.

מלווין הוא חולה אלצהיימר, אבל לפני זמן לא רב הוא נתן לאישתו את המתנה הכי טובה שהיא קיבלה בחיים. תכינו את הממחטות וצפו.

הפוסט המשטרה מצאה את חולה האלצהיימר הזה משוטט, לא תאמינו מה הוא עשה. תכינו את הממחטות הופיע לראשונה ב-.