לפעמים שיחת טלפון אחת מספיקה כדי להציל חיים קטנים.

זה בדיוק מה שקרה בתחילת חודש יוני במסצ'וסטס, כאשר תושב העיירה בלצ'רטאון גילה אורח בלתי צפוי על מפתן ביתו: גור דביבון קטן, רטוב לחלוטין לאחר סופת גשם, מכורבל ליד דלת הכניסה ונראה מבוהל וחסר אונים.

האיש לא ידע כמה זמן הגור נמצא שם, אבל לפי ההתנהגות של הכלבים שלו במהלך הלילה, הוא העריך שהדביבון הקטן אולי שהה מחוץ לדלת במשך שעות ארוכות.

ב-7 ביוני הוזעקו למקום אנשי מחלקת הפיקוח על בעלי החיים של בלצ'רטאון. כשהגיעו, הם הבינו מיד שהגור נמצא במצב שבו הוא אינו יכול להסתדר לבדו.

הוא היה קטן מאוד, ספוג מים מהגשם ורועד מקור.

אחד מאנשי הפיקוח שהגיעו למקום סיפר מאוחר יותר ל-PEOPLE כי המראה היה קשה עבורו.

לדבריו, ברגע שראה את גור הדביבון הרטוב והמבועת, מכורבל ליד הדלת, ליבו נשבר. היה ברור שהגור צעיר מדי מכדי להישאר לבדו בטבע.

החיפוש אחר האמא לא הצליח

לפני שלקחו את הגור מהמקום, אנשי הפיקוח בדקו את האזור בניסיון להבין האם אמו נמצאת בקרבת מקום.

כאשר לא הצליחו למצוא דביבונה בוגרת באזור, הם החליטו שהאפשרות הבטוחה ביותר היא לקחת את הגור לטיפול.

הדביבון הקטן נעטף בשמיכה חמה, ואנשי הפיקוח יצרו קשר עם Leyden Center for Wildlife Rehabilitation, מרכז לשיקום חיות בר במסצ'וסטס.

אלא שהייתה בעיה.

באותו יום ממש הודיע מרכז השיקום כי הוא כבר עמוס לחלוטין ואינו מסוגל לקבל בעלי חיים נוספים.

אנשי המרכז הסבירו כי באותו שלב הם כבר טיפלו ב-21 דביבונים, 18 אופוסומים, שני מרמיטות, שבעה שועלים, שני דורבנים וסנאי מעופף אחד.

מבחינת מקום, זמן וכוח אדם, המרכז הגיע למעשה לקצה גבול היכולת שלו.

אבל אז הגיעה השיחה בנוגע לגור הדביבון שנמצא על מפתן הבית.

ואחרי שראו אותו, אנשי המרכז שינו את דעתם.

הם פרסמו ברשתות החברתיות תמונה של הגור והסבירו שהם אמנם החליטו שלא לקבל עוד דביבונים, אבל מול המקרה הזה פשוט היה להם קשה לומר לא.

הוא קיבל גם שם חדש

גור הדביבון הגיע למרכז השיקום, שם החל לקבל טיפול והשגחה.

בהמשך העניקו לו אנשי המקום את השם "באב" – Bub.

אך בזמן שבאב נח ומתאושש, משהו נוסף התחיל לקרות.

התמונה שלו מזירת ההצלה החלה להתפשט ברשת.

הצילום שבו נראה הדביבון הזעיר, רטוב מהגשם ומכונס בעצמו על מפתן הבית, משך תשומת לב רבה, וכלי תקשורת החלו להתעניין בסיפור.

אנשי מרכז השיקום גילו לפתע שהמטופל החדש שלהם הפך ל"מפורסם".

בפוסט שפרסמו בפייסבוק הם כתבו שהדביבון האחרון שהגיע אליהם מבלצ'רטאון כנראה זוכה לפרסום, וכי כמה כלי תקשורת כבר פנו אליהם בנוגע אליו.

באותו זמן הם גם עדכנו כי באב נמצא בהסגר ומצבו טוב.

וזה לא היה החילוץ היחיד באותו יום

עבור אנשי Belchertown Animal Control, הסיפור של באב היה רק חלק מיום עמוס במיוחד.

לא הרבה זמן לאחר שהדביבון חולץ, התקבלה קריאה נוספת.

הפעם מדובר היה בגור מרמיטה שנמצא כשהוא לכוד ברשת של כלוב חבטות בייסבול.

כאשר אנשי הפיקוח הגיעו למקום, הם ראו שחוטי הפלסטיק של הרשת הסתבכו בחוזקה סביב צווארו של הגור.

הוא התקשה לנשום.

אחד מאנשי הצוות נאלץ לחתוך בזהירות כ-30 חלקים של הרשת כדי לשחרר אותו מבלי לפגוע בו.

בסופו של דבר גם גור המרמיטה חולץ בהצלחה, וגם הוא הועבר ל-Leyden Center for Wildlife Rehabilitation לקבלת טיפול.

"עונת הגורים" היא תקופה עמוסה במיוחד

מחלקת הפיקוח על בעלי החיים בבלצ'רטאון היא יחידה קטנה במיוחד.

לדברי אחד מאנשי הצוות, המחלקה כוללת שלושה עובדים בלבד שאחראים על כל אזור בלצ'רטאון, 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע.

בתקופה המכונה אצלם "עונת הגורים", הם מקבלים לעיתים קרובות קריאות בנוגע לחיות בר צעירות שנמצאות לבדן, פצועות או לכודות.

הצוות הסביר כי במהלך התקופה הזו, וגם לאורך שאר השנה, הם נתקלים במגוון גדול מאוד של בעלי חיים הזקוקים לעזרה.

תודה לאנשים שלא התעלמו

לאחר שני החילוצים, אנשי מחלקת הפיקוח פרסמו הודעת תודה לתושבים שזיהו את בעלי החיים והתקשרו לבקש עזרה.

הם הודו במיוחד לתושב שמצא את גור הדביבון ואף סייע בהעברת שני הגורים למרכז השיקום.

הם גם הודו לצוות של מרכז השיקום, שלמרות העומס הכבד הסכים לקבל את בעלי החיים ולטפל בהם.

לדברי אנשי המחלקה, מקרים כאלה מדגישים עד כמה שיתוף פעולה בין תושבים, אנשי פיקוח ומשקמי חיות בר יכול להיות משמעותי עבור בעלי חיים שנמצאים במצוקה.

ומה יקרה עכשיו לבאב?

המטרה אינה לגדל את באב כחיית מחמד.

הוא יישאר במרכז השיקום כל עוד הוא זקוק לטיפול, עד שיהיה גדול וחזק מספיק כדי להסתדר בכוחות עצמו.

כאשר אנשי המרכז יחליטו שהוא מוכן לכך, הוא ישוחרר בחזרה אל הטבע.

בינתיים הוא ממשיך לקבל טיפול במקום.

גור הדביבון הקטן שהגיע במקרה אל מפתן בית במהלך לילה גשום זכה להזדמנות נוספת, לאחר שתושב אחד הבחין בו, אנשי הפיקוח הגיעו לעזור ומרכז שיקום עמוס החליט בכל זאת לפנות עבורו מקום.

הפוסט גור דביבון רטוב מגשם נמצא מכורבל על מפתן בית – ואז הגיע רגע ההצלה הופיע לראשונה ב-.

בעלי כלבים יודעים שלפעמים החברים הפרוותיים שלהם מתנהגים בצורה שקשה מאוד להסביר. הם יכולים לנבוח על חפץ שלא זז, להתעקש להריח משהו במשך דקות ארוכות או לפתח פתאום הרגל חדש שנראה חסר כל היגיון.

אבל במקרה של קולין פרגוסון, המתגוררת בקנט שבאנגליה, ההתנהגות המוזרה של כלבת הרועה הגרמני שלה, אינקה, התבררה כמשהו הרבה יותר משמעותי מסתם הרגל חדש.

במשך שבועות אינקה לא הפסיקה להתקרב לפניה של קולין ולהריח את פיה ואת הנשימה שלה.

בתחילה קולין חשבה שזה פשוט מוזר.

אבל הכלבה לא ויתרה.

אינקה פשוט לא הפסיקה להריח את הפה שלה

אינקה הייתה אז כלבה צעירה בת כשנתיים.

עד לאותה תקופה היא הייתה שובבה, פעילה ואהבה במיוחד משחקים שהתבססו על חוש הריח שלה. אלא שבתחילת 2015 ההתנהגות שלה השתנתה.

פתאום היא החלה להתמקד באופן כמעט אובססיבי בפיה של בעלת הבית שלה.

בכל פעם שהצליחה להתקרב לקולין, היא ניסתה להריח את הנשימה שלה. קולין סיפרה שאינקה הייתה ממתינה עד שהיא תנשוף אוויר מהפה, מריחה אותו ואז מסתכלת עליה במבט מודאג והולכת משם.

עם הזמן ההתנהגות נעשתה תכופה יותר.

בסוף ינואר אינקה כבר הריחה את פיה של קולין שלוש או ארבע פעמים ביום.

פעם אחת קולין אפילו התעוררה משינה וגילתה שהאף של הכלבה נמצא מילימטרים ספורים בלבד מהפה שלה.

היא התחילה לחשוב שאולי באמת משהו לא בסדר

באותה תקופה קולין הייתה בסביבות גיל 60.

בהתחלה היא חשבה שאולי אינקה מריחה בעיה בשיניים או בפה, ולכן החליטה ללכת לרופא השיניים.

אבל הבדיקה לא גילתה שום בעיה.

השיניים שלה היו בסדר.

הפה שלה נראה תקין.

ובכל זאת, אינקה המשיכה באותה התנהגות.

היא עדיין רצתה להריח את הנשימה של קולין בכל הזדמנות.

קולין החלה לחשוש שאולי משהו אחר בגוף שלה גורם לשינוי בריח הנשימה, ולכן המשיכה בבדיקות. גם אלה לא סיפקו הסבר להתנהגות של הכלבה.

אפילו צילום חזה לא גילה את הבעיה

במרץ 2015 סבלה קולין מזיהום בחזה ונשלחה לצילום רנטגן.

גם הבדיקה הזאת לא העלתה משהו חריג.

הזיהום חלף, קולין לא סבלה מתסמינים מיוחדים – אבל אינקה עדיין לא הפסיקה להריח את פיה.

קולין סיפרה שבשלב מסוים אפילו הרגישה מעט נבוכה לפנות לרופא ולומר שהסיבה שהיא מודאגת היא שהכלבה שלה מתנהגת אליה בצורה מוזרה.

היא לא הייתה חולה באופן ברור.

לא היו לה סימנים שגרמו לה לחשוד במחלה קשה.

אבל אינקה המשיכה להתעקש שמשהו אינו כשורה.

לבסוף היא החליטה לעשות בדיקה מקיפה

כשההתנהגות של אינקה נמשכה, קולין החליטה שהיא לא יכולה להתעלם ממנה יותר.

היא שילמה באופן פרטי עבור בדיקת גוף מקיפה שכללה סריקה ובדיקות דם.

שלושה ימים בלבד לאחר הבדיקה התקשר הצוות הרפואי לרופא שלה.

הם מצאו משהו.

בתוך הריאה השמאלית שלה היה גידול בערך בגודל של כדור גולף.

מדובר היה בסרטן ריאות.

והגידול התגלה בשלב מוקדם מאוד.

קולין הייתה בהלם – היא מעולם לא עישנה

האבחנה הייתה קשה במיוחד להבנה עבור קולין.

היא לא עישנה.

היא אף לימדה בעבר ביולוגיה והייתה לדבריה מתנגדת נחרצת לעישון.

מלבד מעט עייפות, היא לא הרגישה שמשהו בגופה מצביע על מחלה מסוכנת.

"לא ציפיתי בכלל לסרטן ריאות", היא סיפרה.

אבל בזמן שהיא עצמה לא הרגישה כמעט דבר, נראה שאינקה הבחינה בשינוי עוד הרבה קודם.

הרופא אמר לה: "הכלבה הזאת הצילה את החיים שלך"

בדיקות נוספות אישרו שמדובר בסרטן בשלב הראשון.

ביוני 2015 עברה קולין ניתוח להסרת הגידול. במסגרת הניתוח הוסר גם חלק מהריאה שלה ובלוטות לימפה.

העובדה שהמחלה התגלתה בשלב כה מוקדם אפשרה לרופאים לטפל בה לפני שהתפשטה.

קולין סיפרה שהמנתח שלה אמר לה בצורה ברורה:

"הכלבה הזאת הצילה את החיים שלך."

לדבריה, הוא הסביר שסרטן מסוג זה מתגלה לעיתים קרובות רק בשלבים מתקדמים יותר, משום שבשלבים הראשונים הוא עלול שלא לגרום לתסמינים ברורים.

ואז קרה דבר מדהים נוסף

לאחר שהגידול הוסר, ההתנהגות המוזרה של אינקה פשוט נפסקה.

הכלבה, שבמשך חודשים הייתה כמעט אובססיבית לנשימה של קולין, איבדה לפתע כל עניין בפיה.

היא חזרה להיות הכלבה הפעילה והשובבה שהייתה קודם.

עבור קולין, זה רק חיזק את התחושה שאינקה אכן הריחה משהו שקשור למחלה.

בשנת 2016 קיבלה אינקה אות הוקרה מארגון PDSA הבריטי על המסירות יוצאת הדופן שלה ועל חלקה בגילוי הסרטן של בעלת הבית שלה.

היום מדענים מנסים לחקות את מה שכלבים מסוגלים לעשות באופן טבעי

הסיפור של אינקה אינו היחיד שגרם למדענים להתעניין ביכולת של כלבים לזהות שינויים בגוף האדם באמצעות ריח.

חוש הריח של כלבים מפותח בהרבה מזה של בני אדם, וחוקרים בוחנים במשך שנים את האפשרות להשתמש ביכולת הזאת לאיתור מחלות.

ד"ר אנדראס מרשין, שעבד במשך שנים על מחקר בתחום, פיתח טכנולוגיה שמנסה לחקות את יכולת ההרחה של כלבים באמצעות מעין "אף אלקטרוני".

הטכנולוגיה נועדה לזהות דפוסי ריח הקשורים למחלות באמצעות חיישנים ובינה מלאכותית.

בשנת 2026 אפילו המלכה קמילה ראתה את הטכנולוגיה בפעולה

במאי 2026 הוצג האף האלקטרוני באירוע של ארגון Medical Detection Dogs בבית קלרנס בלונדון, בנוכחות המלכה קמילה, המשמשת כפטרונית הארגון.

המכשיר פותח בשיתוף עם RealNose.AI ומיועד בשלב זה לסייע במחקר לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית.

הרעיון הוא להשוות את יכולת המכשיר לזו של כלבים שאומנו לזהות מחלות לפי דגימות ריח.

במהלך האירוע הסבירו שהכלבים עדיין מבצעים את המשימה במהירות יוצאת דופן, בעוד שהטכנולוגיה מנסה בהדרגה להתקרב ליכולת שלהם.

אינקה הפכה גם לכלבת סיוע

הקשר בין קולין לאינקה לא הסתיים לאחר הניתוח.

בעקבות האבחנה והטיפול, קולין החלה להתמודד גם עם חרדה.

אינקה הוכשרה בהמשך ככלבת סיוע להתאוששות, ועזרה לה להתמודד עם התקפי חרדה ולחזור בהדרגה לשגרה.

כיום אינקה כבר כלבה מבוגרת, אבל עבור קולין כל יום איתה ממשיך להיות מיוחד.

"פשוט היה לי מזל עצום", סיפרה קולין. לדבריה, העובדה שהסרטן התגלה בשלב הראשון הייתה יוצאת דופן, והיא משוכנעת שללא ההתעקשות של אינקה הדברים היו יכולים להסתיים אחרת לגמרי.

הכול התחיל בהתנהגות שנראתה קצת מוזרה: כלבה צעירה שפשוט לא הפסיקה להריח את הנשימה של בעלת הבית שלה.

אבל קולין החליטה להקשיב לה.

הבדיקה שביצעה בעקבות ההתנהגות של אינקה גילתה גידול סרטני בריאה בשלב הראשון – והכלבה שהרגישה שמשהו אינו כשורה עוד לפני שהרופאים מצאו אותו, הפכה בסופו של דבר למי שקולין מכנה מצילת חייה.

שתפו את הכתבה אם אתם חושבים שכלבים הם מדהימים!

הפוסט הכלבה שלה לא הפסיקה להריח את הנשימה שלה – היא חשבה שזה מוזר, אבל ההתנהגות הזו הצילה את חייה הופיע לראשונה ב-.

לסלי דיילי בסך הכול יצאה לחצר ביתה כדי להשקות את הפרחים. זה היה אמור להיות עוד אחר צהריים רגיל לחלוטין בבית המשפחה בפריהולד, ניו ג'רזי. אלא שאז משהו צהבהב וגדול משך את תשומת לבה ליד המחסן שבחצר. בהתחלה היא לא הבינה בדיוק על מה היא מסתכלת, אבל כשהיצור המשיך לנוע לאט היא הבינה שמדובר בנחש – ולא בנחש קטן שאפשר פשוט להתרחק ממנו ולחכות שייעלם.

מול עיניה זחל פיתון בורמזי באורך של כ־2.4 מטרים, עם בליטה עצומה במרכז גופו. הנחש נע באיטיות בחצר, וכשבעלה של לסלי ראה אותו התברר עד כמה הוא גדול: חלקו הקדמי כבר היה סמוך למחסן, בעוד הזנב הארוך שלו נמשך הרחק מאחור. בתוך זמן קצר הנחש מצא לעצמו מקום מסתור מתחת לרצפת המחסן, והמשפחה הבינה שאין שום סיכוי שהם מתכוונים להתמודד איתו לבד.

הם התקשרו לאנשי המקצוע, ומה שהתחיל כמפגש מפחיד עם אורח לא צפוי הפך במהרה למבצע חילוץ של ממש. אבל התעלומה הגדולה ביותר עדיין נשארה פתוחה: מה בדיוק גרם לבטן של הפיתון להיות נפוחה כל כך?

התשובה הגיעה רק מאוחר יותר, כשהנחש עבר צילום רנטגן.

"ראיתי משהו צהוב זז ליד המחסן"

לסלי סיפרה שהיא הבחינה בנחש בזמן שהשקתה את הפרחים בחצר. משהו בצבע צהבהב נע באיטיות בסמוך למחסן, וכשהסתכלה מקרוב הבינה שמדובר בזוחל גדול במיוחד. בעלה, אד, סיפר שהנחש היה כה ארוך שכאשר חלק מגופו כבר הגיע למחסן, הזנב עדיין השתרך במרחק של כמה מטרים מאחור.

אבל הפיתון לא נשאר חשוף לאורך זמן. הוא זחל אל מתחת לרצפת המחסן ונעלם בחלל הצר שמתחת למבנה. עבור המשפחה, זה היה השלב שבו הסיפור הפסיק להיות רק "יש נחש בחצר" והפך לבעיה הרבה יותר מורכבת. פיתון בגודל כזה אינו בעל חיים שמומלץ לנסות למשוך החוצה בידיים בלי ידע וניסיון, במיוחד כשהוא דחוק מתחת למבנה ואין דרך לדעת כיצד יגיב.

המשפחה פנתה ל־Monmouth County SPCA, ואנשי בקרת בעלי החיים הגיעו למקום. אלא שגם עבורם המשימה לא הייתה פשוטה. כדי להגיע לנחש היה צורך בעזרה של קבלן מקומי, שפירק חלק מקרשי רצפת המחסן ופתח גישה לחלל שבו הסתתר הפיתון.

ואז הם ראו את הבטן שלו

כשהרצפה נפתחה והנחש התגלה, אנשי החילוץ הבחינו מיד במשהו יוצא דופן. באמצע גופו הייתה בליטה עצומה, סימן ברור לכך שהפיתון אכל לאחרונה ארוחה גדולה במיוחד.

וזה לא היה פרט שולי. נחשים כמו פיתונים מסוגלים לבלוע טרף גדול בהרבה מקוטר הראש שנראה מבחוץ, הודות למבנה הלסת והרקמות הגמישות שלהם. אחרי ארוחה גדולה ניתן לעיתים ממש לראות את צורת הטרף כבליטה לאורך גוף הנחש.

אבל במקרה הזה אף אחד עדיין לא ידע מה נמצא בפנים.

אנשי בקרת בעלי החיים התחילו לחלץ את הפיתון בזהירות. לפי ה-SPCA, אחד הקצינים המאומנים שחרר בהדרגה את גופו של הנחש והקפיד שלא לפגוע בו – וגם, כמובן, שלא להעמיד את אנשי הצוות בסכנה. לאחר עבודה סבלנית הצליחו להוציא אותו בשלמותו ולהעביר אותו למתקן של הארגון.

רק לאחר שהנחש היה במקום בטוח הגיע הזמן לפתור את התעלומה.

הרנטגן חשף את הארוחה האחרונה

במתקן הווטרינרי עבר הפיתון צילום רנטגן. התמונה סיפקה את התשובה שאנשי הצוות והמשפחה חיכו לה: בתוך מערכת העיכול של הנחש היה אופוסום גדול.

כלומר, הנפיחות העצומה שנראתה בבטנו לא הייתה מחלה או פציעה. הפיתון פשוט הצליח לתפוס ולאכול חיית בר גדולה זמן קצר לפני שנמצא. ה־SPCA מסר כי לאחר הבדיקה הצוות ניקה את הנחש, הכניס אותו למכל מאובטח ויצר קשר עם מומחים לזוחלים כדי למצוא עבורו מקום מתאים ובטוח.

וזה גם הסביר מדוע הנחש נראה איטי כל כך כשהמשפחה הבחינה בו. לאחר בליעת ארוחה משמעותית, הגוף של נחש גדול משקיע משאבים רבים בעיכול, והנחש עשוי להישאר במשך זמן רב יחסית במקום מוגן.

אבל השאלה הבאה הייתה מטרידה לא פחות:

מה בכלל עושה פיתון בורמזי ענק בחצר משפחתית בניו ג'רזי?

הנחש הזה בכלל לא אמור להיות שם

פיתונים בורמזיים אינם מין מקומי של ניו ג'רזי. הם מגיעים במקור מדרום־מזרח אסיה ונחשבים לאחד ממיני הנחשים הגדולים בעולם. בארצות הברית הם מוכרים במיוחד בגלל אוכלוסייה פולשת שהתבססה בדרום פלורידה, שם הפכו לטורף משמעותי במערכת האקולוגית של האוורגליידס.

אבל ניו ג'רזי היא סיפור אחר לגמרי. אין שם אוכלוסיית בר טבעית של פיתונים בורמזיים, ולכן כאשר נחש כזה מופיע פתאום בחצר של בית פרטי, ההסבר הסביר הוא שמדובר בבעל חיים שהוחזק בעבר בשבי.

אנשי ה־SPCA אכן העריכו שהפיתון היה ככל הנראה חיית מחמד. גורמים שטיפלו במקרה אמרו שהאפשרות הסבירה היא שמישהו החזיק בו ולאחר מכן שחרר אותו או אפשר לו לברוח. בניו ג'רזי החזקה במינים מסוימים של חיות אקזוטיות מוסדרת באמצעות היתרים מתאימים, והמדינה דורשת היתר להחזקת מינים מוסדרים כחיות מחמד.

הוא שקל כ־18 ק"ג והיה ארוך יותר מרוב בני האדם

דיווחים מקומיים מסרו שהפיתון שקל כ־40 פאונד – בערך 18 קילוגרמים – ואורכו היה כ־8 רגל, כלומר מעט יותר מ־2.4 מטרים. גם בגודל הזה הוא עדיין רחוק מהגודל המרבי שפיתון בורמזי יכול להגיע אליו; מדובר במין גדול במיוחד, ופרטים יכולים לגדול לאורך של כמה מטרים טובים.

עבור משפחה שמוצאת נחש כזה מתחת למחסן, כמובן שאין הרבה נחמה בידיעה שהוא "יכול היה להיות גדול יותר".

אבל למרות המראה המאיים, אנשי המקצוע ניסו לאורך כל הדרך להבטיח שגם הפיתון עצמו לא ייפגע. הוא לא הגיע לחצר מתוך כוונה להטריד את המשפחה. מבחינתו, הוא חיפש מזון ומקום מסתור ופעל בהתאם לאינסטינקטים שלו.

הבעיה הייתה שהוא נמצא במקום שבו מין כזה פשוט לא שייך.

דווקא האופוסום בבטן מדגים את הבעיה

העובדה שהפיתון כבר הצליח לצוד אופוסום מקומי ממחישה היטב מדוע שחרור בעלי חיים אקזוטיים לטבע יכול ליצור בעיה.

פיתונים בורמזיים הם טורפים שמסוגלים לאכול מגוון רחב של בעלי חוליות. בדרום פלורידה, שם התבססה אוכלוסייה פולשת שלהם, מחקרים של USGS מצביעים על השפעה משמעותית על אוכלוסיות של בעלי חיים מקומיים.

פיתון בודד שנמצא בחצר בניו ג'רזי אינו אומר שעומדת להתפתח שם אוכלוסייה דומה לזו שבפלורידה. אבל הוא כן מדגים את מה שעלול לקרות ברגע שחיית מחמד אקזוטית גדולה מוצאת את עצמה בטבע: היא לא בהכרח יושבת ומחכה שמישהו יחזיר אותה לכלוב. היא מתחילה לצוד.

ובמקרה הזה, האופוסום שנמצא בבטנו של הנחש היה ההוכחה הברורה ביותר לכך.

ה־SPCA פרסם אזהרה לבעלי חיות אקזוטיות

לאחר החילוץ פרסם ה־Monmouth County SPCA מסר חד לבעלי חיות אקזוטיות: אם אינכם מסוגלים עוד לטפל בזוחל או בחיית מחמד אחרת, אל תשחררו אותה לטבע.

הבעיה אינה רק הסכנה לבני אדם. שחרור כזה יכול לפגוע בחיות בר מקומיות, בחיות מחמד של תושבים אחרים – וגם בבעל החיים האקזוטי עצמו. חיה שגדלה בשבי אינה בהכרח מותאמת לאקלים, למזון ולסכנות של הסביבה שבה שוחררה.

במקום זאת, הארגון ממליץ לפנות למקלט, לארגון הצלה או למומחה לזוחלים שיוכל למצוא לבעל החיים מקום מתאים.

זה בדיוק מה שנעשה עם הפיתון שנמצא בפריהולד.

ומה קרה לפיתון בסוף?

לאחר הבדיקות והטיפול הראשוני, הפיתון הועבר לטיפולו של מומחה לנחשים שמחזיק בהיתרים המתאימים ובתנאים הדרושים לטיפול בזוחל גדול כזה. ה־SPCA מסר שאם הבעלים החוקי שלו, המחזיק בהיתר, לא יגיע לדרוש אותו, יימצא לנחש בית קבוע חדש אצל מטפל מתאים.

במילים אחרות, למרות האופן המפחיד שבו הסיפור התחיל, הוא הסתיים בצורה טובה למדי עבור כל המעורבים. בני המשפחה לא נפגעו. אנשי החילוץ הצליחו להוציא את הנחש בשלום. הפיתון קיבל טיפול ומקום מאובטח, והוא לא נשאר בטבע כדי להמשיך לצוד בעלי חיים מקומיים.

ובכל זאת, קשה שלא לחשוב על הרגע שבו לסלי יצאה להשקות את הפרחים.

תארו לעצמכם למצוא דבר כזה מתחת למחסן

לרובנו יש מושג די ברור אילו דברים אנחנו מוכנים למצוא בחצר.

חתול של השכנים? בסדר.

קיפוד? נחמד.

עכבר? קצת פחות.

אבל פיתון באורך 2.4 מטרים עם אופוסום שלם בבטן?

כנראה לא משהו שנמצא ברשימה.

וזו בדיוק הסיבה שהתמונות והסיפור הפכו לוויראליים. יש משהו כמעט בלתי נתפס במראה של נחש עצום שנמשך מתחת למחסן של בית משפחתי רגיל, בעוד בליטה ענקית במרכז גופו מסגירה את העובדה שהוא כבר הספיק לאכול ארוחה רצינית.

אבל מאחורי התמונות הדרמטיות יש גם מסר חשוב מאוד: בעלי חיים אקזוטיים אינם צעצוע. פיתון קטן שנקנה כשהוא צעיר יכול להפוך עם הזמן לזוחל גדול, חזק ובעל צרכים מורכבים. מי שבוחר לגדל בעל חיים כזה צריך להיות מוכן לאחריות שמגיעה איתו במשך שנים.

ואם מגיע הרגע שבו כבר אי אפשר לטפל בו, הפתרון אינו לפתוח את הדלת ולתת לו להיעלם.

המשפחה רק רצתה להשקות את הפרחים – וקיבלה סיפור שלא תשכח

בסופו של דבר, לסלי ואד דיילי קיבלו אורח שהם בוודאי לא ציפו לראות בחצר שלהם. כמה שניות של מבט לעבר המחסן הובילו למבצע חילוץ, לפירוק חלק מרצפת המבנה, לפיתון ענק שהוצא בזהירות – ולצילום רנטגן שחשף אופוסום שלם בתוך בטנו.

אולי הדבר המפתיע ביותר הוא שהפיתון עצמו פשוט עשה את מה שפיתון עושה. הוא מצא מחסה, איתר טרף ואכל אותו.

הטעות הייתה של מי שאפשר לו להגיע לשם מלכתחילה.

אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לחצר ורואים משהו זז ליד המחסן, אולי כדאי להסתכל פעמיים לפני שאתם מניחים שמדובר רק בענף.

כי עבור משפחה אחת בניו ג'רזי, אותו "משהו" התברר כפיתון בורמזי באורך יותר משני מטרים – והרנטגן שלו סיפק את הטוויסט המושלם לסיפור שכבר היה קשה להאמין לו.

שתפו את הסיפור הזה עם מי שטוען שאין שום דבר מעניין בחצר האחורית שלו – ותשאלו אותו מה הוא היה עושה אילו היה מגלה פיתון ענק עם ארוחה שלמה בבטן מתחת למחסן.

הפוסט המשפחה הבחינה במשהו ענק זוחל בחצר – כשהרנטגן חשף מה יש בתוך בטנו של הפיתון הופיע לראשונה ב-.

קניתם לו מיטה רכה, שמיכה מפנקת ואפילו כרית משלו – אבל ברגע שאתם נכנסים לחדר השינה, הכלב שלכם מזנק היישר אל המיטה ומתמקם במקום הכי נוח.

לפעמים הוא מתכרבל ליד הרגליים, לפעמים נדחף אל הכרית, ובמקרים אחרים אתם מתעוררים ומגלים שהוא השתלט על רוב המיטה והשאיר לכם רק רצועה צרה בקצה.

אבל מדוע כלבים כל כך אוהבים לישון במיטה של הבעלים שלהם?

מתברר שלא תמיד מדובר רק בנוחות. הרצון לישון לידכם עשוי להיות קשור לביטחון, לחום, לריח המוכר שלכם – ובעיקר לקשר העמוק שהכלב מרגיש כלפיכם.

כמעט מחצית מבעלי הכלבים מאפשרים להם להיכנס למיטה

לפי סקר של מועדון הכלבנות האמריקאי, כ־45% מבעלי הכלבים מאפשרים לחיית המחמד שלהם לישון איתם במיטה בלילה.

כלבים קטנים נוטים לקבל אישור לעלות למיטה יותר מכלבים גדולים, אך כל מי שחי עם כלב גדול יודע שהגודל לא תמיד מונע ממנו לנסות.

עבור אנשים רבים, שינה לצד הכלב מעניקה תחושת ביטחון, חום ונחמה. גם הכלב יכול להרגיש בדיוק את אותם הדברים.

אז מה באמת עומד מאחורי הבחירה שלו במיטה שלכם?

1. הוא פשוט רוצה להיות קרוב אליכם

כלבים הם בעלי חיים חברתיים מאוד.

הם אינם רואים את עצמם כיצורים נפרדים שחיים במקרה באותו הבית, אלא כחלק מהמשפחה. כאשר אתם הולכים לישון, הם רוצים להישאר לצד האנשים החשובים להם.

השינה היא מצב שבו בעלי חיים פגיעים יותר לסביבה. לכן, כאשר כלב בוחר להירדם לידכם, הדבר עשוי להעיד שהוא סומך עליכם ומרגיש בטוח בנוכחותכם.

מבחינתו, המקום לידכם הוא אחד המקומות הבטוחים ביותר בבית.

2. ייתכן שהוא סובל מחרדת פרידה

רצון לישון לידכם אינו מעיד אוטומטית על חרדת פרידה.

עם זאת, אם הכלב מתקשה מאוד להישאר לבד, בוכה כאשר אתם יוצאים מהחדר או נכנס למצוקה כשאינכם נמצאים לידו, ייתכן שהקרבה אליכם עוזרת לו להירגע.

סימנים נוספים שעלולים להצביע על מצוקת פרידה כוללים:

• הליכה חסרת מנוחה ברחבי הבית
• רעד או התנשפות מוגברת
• יבבות ונביחות
• ריור רב
• לעיסה או שריטה של דלתות ורהיטים
• עשיית צרכים בבית כאשר הוא נשאר לבדו

במקרה כזה, השינה במיטה אינה בהכרח הבעיה המרכזית. כדאי להתייעץ עם וטרינר או עם איש מקצוע להתנהגות כלבים, כדי לעזור לו להרגיש בטוח גם כשהוא לבדו.

3. האינסטינקט אומר לו לישון לצד הקבוצה

אבותיהם של כלבי הבית חיו וישנו בקבוצות.

שינה קרובה לבעלי חיים אחרים העניקה להם חום, הגנה ותחושת ביטחון. אף שכלבי הבית של היום ישנים בחדרים ממוזגים ועל מזרנים רכים, חלק מהאינסטינקטים האלה עדיין קיימים.

כאשר הכלב מתכרבל לצדכם, הוא עשוי להתייחס אליכם כאל חלק מהקבוצה החברתית שלו.

הוא רוצה לדעת שאתם קרובים, שאתם בטוחים – ושגם הוא מוגן.

זה לא בהכרח אומר שהוא מנסה להיות “מנהיג הלהקה” או להשתלט על הבית. ברוב המקרים מדובר פשוט ברצון טבעי בקרבה ובביטחון.

4. אתם מקור חום מושלם

אפילו כלבים בעלי פרווה עבה יכולים להרגיש קור.

המיטה שלכם רכה, מבודדת ומלאה בחום הגוף שלכם. מבחינת הכלב, קשה לחשוב על מקום נעים יותר לישון בו בלילה קר.

גורים, כלבים קטנים וכלבים מבוגרים עשויים לחפש חום במיוחד, משום שהם מתקשים יותר לשמור על טמפרטורת גוף נוחה.

למעשה, שני הצדדים יכולים ליהנות מהסידור: הכלב מקבל מקור חום, ואתם מקבלים מעין כרית חימום פרוותית – לפחות עד שהוא מתחיל לבעוט מתוך שינה.

5. המיטה נושאת את הריח האהוב עליו

חוש הריח של כלבים מפותח הרבה יותר משלנו.

גם אחרי שהחלפתם מצעים וכיבסתם את השמיכות, הכלב מסוגל לזהות ריחות שאתם כלל לא מבחינים בהם.

המיטה שלכם נושאת את הריח שלכם, ולעיתים גם את הריח שלו מביקורים קודמים. עבורו, הריחות המוכרים האלה מסמלים בית, משפחה וביטחון.

זו גם אחת הסיבות לכך שכלבים מסוימים אוהבים לשכב על בגדים של בעליהם, להתכרבל בתוך סל הכביסה או לגנוב גרביים.

הם לא תמיד עושים זאת כדי לעצבן אתכם – לפעמים הם פשוט רוצים להיות מוקפים בריח שמרגיע אותם.

6. המיטה שלכם כנראה נוחה יותר משלו

לפעמים אין צורך בהסבר פסיכולוגי עמוק.

ייתכן שהכלב פשוט מעדיף את המיטה שלכם משום שהיא גדולה, רכה ונוחה יותר מהמיטה שקניתם לו.

כלבים שאוהבים להתמתח, להתהפך או לישון על הגב זקוקים לשטח רב. מיטה קטנה מדי יכולה לגרום להם להרגיש צפופים ולא נינוחים.

שימו לב כיצד הכלב שלכם אוהב לישון:

אם הוא מתכרבל לכדור קטן, מיטה עגולה עם שוליים יכולה להתאים לו. אם הוא נמתח לכל אורכו, הוא עשוי להזדקק למזרן גדול ושטוח יותר.

גם כלבים מבוגרים או כאלה שסובלים מבעיות מפרקים יכולים להפיק תועלת ממזרן עבה ותומך.

7. זו הדרך שלו לחזק את הקשר ביניכם

שינה משותפת היא רגע רגוע ואינטימי שבו אין טיולים, משחקים או הסחות דעת.

כאשר הכלב נצמד אליכם, מניח את ראשו על הרגל שלכם או מתכרבל בגבכם, הוא עשוי לבטא אמון וחיבה.

הקרבה הפיזית יכולה לחזק את תחושת החיבור בין הכלב לבעליו ולהעניק לשניהם נחמה.

כלב שבוחר לישון לצידכם אומר בדרכו: “אני מרגיש כאן בטוח. אתם המשפחה שלי”.

האם מותר לכלב לישון במיטה?

עבור כלב בריא, נקי ומתנהג היטב, שינה במיטה עם הבעלים אינה בהכרח בעייתית. היא אפילו יכולה להעניק לשני הצדדים תחושת נוחות ולחזק את הקשר ביניהם.

אבל ההחלטה תלויה בכל משפחה ובכל כלב.

שינה משותפת עשויה להיות פחות מתאימה כאשר:

• הכלב מפריע לכם לישון
• אחד מבני הבית סובל מאלרגיה
• הכלב נוהם או שומר על המיטה
• הוא מתנגד לרדת ממנה
• הוא אינו מחונך לצרכים
• הוא נושא פרעושים, קרציות או לכלוך רב
• מדובר בגור קטן שעלול ליפול או להיפצע
• הכלב סובל מבעיה רפואית המצריכה מקום שינה מיוחד

אם הכלב מפגין תוקפנות סביב המיטה, אין לנסות להוריד אותו בכוח. מומלץ לפנות לאיש מקצוע ולהעניק לו בינתיים מקום שינה נפרד ובטוח. שינה משותפת יכולה להיות נעימה עבור כלב מאוזן, אך היא אינה צריכה לבוא על חשבון הבטיחות או איכות השינה שלכם.

מה לעשות אם אינכם רוצים אותו במיטה?

הכלב אינו חייב לישון איתכם כדי להרגיש אהוב.

הכינו לו מיטה נוחה בגודל שמתאים לתנוחת השינה שלו, והניחו אותה במקום שקט ונעים. אפשר בתחילה להציב אותה ליד המיטה שלכם, כך שהוא עדיין ירגיש קרוב.

הניחו עליה שמיכה מוכרת או בגד ישן שנושא את הריח שלכם, ותגמלו אותו כאשר הוא בוחר לשכב בה.

חשוב שכל בני הבית יהיו עקביים. אם אדם אחד מאפשר לו להיכנס למיטה ואדם אחר מנסה להרחיק אותו, הכלב עלול להתבלבל.

אל תענישו אותו על כך שהוא רוצה להיות לידכם. למדו אותו בהדרגה שהמיטה שלו היא מקום נעים ובטוח לא פחות.

הוא לא מנסה לגנוב לכם את המקום – הוא מרגיש בבית

בפעם הבאה שהכלב יטפס למיטה, יסתובב שלוש פעמים ויניח את הראש בדיוק על הכרית שלכם, זכרו שהוא כנראה אינו עושה זאת רק כדי להשתלט על המקום.

הוא מחפש חום, ביטחון, ריח מוכר, נוחות – ובעיקר את הקרבה לאדם שהוא אוהב וסומך עליו יותר מכולם.

מבחינתו, אין מקום בטוח ונעים יותר מהמקום שבו נמצאת המשפחה שלו.

גם אם בסופו של דבר תחליטו שהוא צריך לישון במיטה משלו, עצם העובדה שהוא רוצה להירדם לידכם היא אחת המחמאות הגדולות שכלב יכול לתת.

האם גם הכלב שלכם משתלט על המיטה ומשאיר לכם רק פינה קטנה? ספרו לנו בתגובות.

הפוסט אם הכלב שלכם מתעקש לישון במיטה שלכם – הסיבה עשויה להפתיע אתכם הופיע לראשונה ב-.

כל מי שחולק את חייו עם כלב מכיר את המבט הזה – העיניים הגדולות והחומות (או הכחולות) שנעוצות בכם בזמן שאתם אוכלים, עובדים או פשוט יושבים על הספה. לעיתים זה נראה כאילו הם מנסים לקרוא את המחשבות שלנו או להבין כל מילה שאנחנו אומרים. אבל האם אי פעם עצרתם לתהות מה הכלב שלכם באמת רואה? האם העולם שלהם נראה כמו שלנו, או שהם חווים מציאות ויזואלית שונה לחלוטין?

במשך שנים רבות, המיתוס הנפוץ ביותר היה שכלבים רואים רק בשחור ולבן. האמנו שהם חיים בעולם של סרטים ישנים, נטול צבעים. אולם, מחקרים מדעיים מודרניים מוכיחים שהמציאות הרבה יותר צבעונית ומורכבת ממה שחשבנו.

מיתוס השחור-לבן נשבר

בואו נניח את המיתוס הזה בצד: כלבים אינם רואים רק בשחור ולבן. הם אמנם לא רואים את קשת הצבעים המלאה שבני אדם רואים, אבל הם בהחלט רואים צבעים. המבנה של עין הכלב מכיל קולטני אור הנקראים "מדוכים" (Cones), האחראים על תפיסת הצבע. לבני אדם יש שלושה סוגי מדוכים (אדום, ירוק וכחול), מה שמאפשר לנו לראות מיליוני גוונים. לכלבים, לעומת זאת, יש רק שני סוגי מדוכים.

המשמעות היא שראיית הכלבים דומה לזו של בני אדם הסובלים מעיוורון צבעים מסוג אדום-ירוק. עבור הכלב שלכם, העולם מורכב בעיקר מגוונים של כחול, צהוב ואפור. צבעים כמו אדום, כתום או ורוד עשויים להיראות להם כמו גוונים של צהוב כהה או חום, בעוד שירוק נראה להם כמו גוון אפרפר.

למה הצעצוע האדום הוא לא הבחירה הכי טובה?

חשבו על זה בפעם הבאה שאתם קונים צעצוע לכלב שלכם. כדור אדום בוהק עשוי להיראות לכם בולט מאוד על רקע הדשא הירוק, אבל עבור הכלב שלכם, הכדור החום-צהוב הולך לאיבוד בתוך הדשא האפור-צהוב. זו הסיבה שכלבים מסוימים מסתמכים יותר על חוש הריח שלהם כדי למצוא את הכדור, גם כשהוא ממש מול העיניים שלהם. אם אתם באמת רוצים שהכלב שלכם יראה את הצעצוע בקלות, בחרו בצבע כחול – זהו צבע שבולט עבורם בצורה יוצאת דופן.

ראיית לילה של גיבורי על

בעוד שהם מפסידים לנו במבחן הצבעים, כלבים מנצחים ובגדול כשמדובר בראייה בתנאי תאורה חלשים. לכלבים יש שכבה מיוחדת מאחורי הרשתית הנקראת Tapetum Lucidum. השכבה הזו פועלת כמו מראה, ומחזירה אור בחזרה אל הרשתית, מה שמאפשר להם לנצל כל טיפת אור קטנה. זוהי גם הסיבה שעיני הכלב זוהרות בחושך כאשר אור פוגע בהן.

בנוסף, הרשתית של הכלב עשירה ב"קנים" (Rods) – תאים הרגישים לאור ולתנועה. היכולת שלהם לזהות תנועה קלה ביותר במרחק רב, גם באור קלוש, היא שריד מהימים שבהם אבותיהם היו צריכים לצוד בשעות בין הערביים ובלילה.

הפנים שלכם בעיני הכלב

כאשר הכלב מביט בכם, הוא לא רק רואה "אדם". מחקרים מראים שכלבים פיתחו יכולת ייחודית לקרוא הבעות פנים אנושיות. הם מסוגלים להבחין בין פנים שמחות לפנים כועסות, והם לעיתים קרובות מתמקדים בעיניים ובפה שלנו כדי להבין את המצב הרגשי שלנו.

מעניין לציין שכלבים הם מהחיות הבודדות בטבע שמבינות את המשמעות של הצבעה. אם תצביעו על משהו, הכלב יסתכל לכיוון שאליו אתם מצביעים ולא על האצבע שלכם. זהו סימן לאבולוציה המשותפת הארוכה שלנו, שבה הכלבים למדו לפענח את התקשורת הוויזואלית שלנו בצורה כמעט מושלמת.

חדות הראייה

חשוב לדעת שבאופן כללי, הראייה של כלבים פחות חדה מזו של בני אדם. מה שאנחנו רואים בבירור ממרחק של 20 מטרים, כלב ממוצע יראה בבירור רק ממרחק של כ-6 מטרים. זה אומר שהעולם נראה להם מעט מטושטש יותר, אבל הם מפצים על כך בעזרת שדה ראייה רחב בהרבה (בגלל מיקום העיניים בצידי הראש) ובאמצעות חוש ריח חזק פי עשרות אלפים משלנו.

לסיכום, כשהכלב שלכם מביט בכם, הוא רואה את האדם האהוב עליו בעולם בגוונים של כחול וצהוב, הוא מזהה כל תנועה קטנה של הגבות שלכם, והוא משתמש במבט הזה כדי להתחבר אליכם ברמה רגשית עמוקה שמעבר לכל מילה.

הפוסט זה מה שהכלב שלכם באמת רואה כשהוא מסתכל עליכם הופיע לראשונה ב-.

אמה היא מתוקה אמיתית שהעבר שלה ישבור לכם את הלב. למרבה המזל העתיד צופן לה משהו אחר לגמרי. כאשר צפינו בזה, מה שהדהים אותנו הכי הרבה זה שהיצורים העדינים האלה מלאים בתכונות אנושיות. תסתכלו קרוב בעיניים של אמה – האם אתם באמת יכולים להגיד שהיא שונה מאיתנו?

בסרטון רואים אותה כלואה בשרשראות בקראוון בדרכה למשהו שלא יכול להיות טוב. גידלו אותה למאכל, והיא לעולם לא זכתה להזדמנות לרעות בשדה עם חברים משל עצמה.

העיניים הדומעות שלה מראות שהיא מפחדת על חייה.

אך כפי שרצה הגורל, אמה לא הייתה בדרכה לבית המטבחיים, אלא לחוות מחסה. כאשר החווה בה חיה עמדה בפני פשיטת רגל, הבעלים החליטו לסגור את החווה. 25 הפרות האחרונות היו בדרכן לבית המטבחיים.

אך פעילים למען בעלי חיים התערבו והצילו את חייהן.

"הקמנו ארגון יחד עם חוואי אותו שכנענו עם הרעיון והפרויקט שלנו", כתוב באתר הארגון.

"מטרת הארגון היא להקים חוות מחסה, בו יוכלו להמשיך לחיות בסביבה המוכרת להן, תחת התנאים הטובים ביותר עבורן, בתקווה עד לסיום הטבעי של חייהן".

הודות לחוות המחסה, אמה הכירה חברים חדשים בפעם הראשונה, והיא נהנית עכשיו מהחיים.

צפו למטה באמה והחברים שלה בסביבה החדשה והאדירה שלהם:

אל תשכחו לשתף את הכתבה אם גם אתם אהבתם לצפות באמה נהנית בבית החדש שלה!

הפוסט כשהכניסו את הפרה הזו לקראוון היא בכתה ופחדה. אבל לא היה לה מושג לאן היא נוסעת! הופיע לראשונה ב-.

הצוללן ג'יימס מוסקיטו עבד עם קבוצת מתנדבים ליד איי פרלון, מול חופי סן פרנסיסקו.

הוא הבחין בלווייתן גדול סנפיר שהתנהג בצורה מוזרה מעל פני המים.

ככל שג'יימס צפה יותר בלווייתן, היה ברור שמשהו אינו כשורה. בדרך כלל לווייתנים עולים מעל המים לכמה שניות כדי לשאוף אוויר.

"הלוויתן עלה למעלה, נשם, והשאיר את העין שלו מעל המים…הסתכל עלי. יכולתי לראות שהוא מסתכל עלי, הוא פשוט נשאר מולי", אמר ג'יימס.

ג'יימס החליט לשחות ללווייתן.

הוא הניח ידו בעדינות על העין של היונק הענק ואמר, "אני כאן כדי לעזור לך. אני לא הולך לפגוע בך".

אז ג'יימס שחה לצד השני של הלווייתן והיה בשוק ממה שראה.

עוגן במשקל 1800 ק"ג היה תקוע בזנב של הלווייתן.

ג'יימס והצוללנים האמיצים האחרים עבדו במשך שעות כדי לשחרר את בעל החיים המדהים הזה מהשרשרת באורך קילומטר וחצי שלכדה אותו משכה אותו למטה.

לבסוף, אחרי עבודה קשה מאוד, הצוות הצליח במשימה.

הלווייתן החל לשחות במעגלים מסביב ג'יימס, שוחה בשמיניות מסביבו.

אז הוא התחכך בו, כאילו אומר לו תודה.

צפו בסרטון למטה ותראו מה קרה אחר כך.

האם תהיתם איך לווייתנים נושמים כשהם ישנים? שלא כמו בני אדם, לווייתני גדול סנפיר צריכים לזכור לנשום, אפילו כשהם ישנים.

לפי Animal Planet, לווייתנים "מכבים" חצי מהמוח שלהם בזמן שהם ישנים כדי שהם עדיין יהיו מודעים מספיק כדי לנשום.

נכון שזה מדהים לראות את הנחישות והעבודה הקשה של האנשים האלה שעשו הכל כדי להציל את בעל החיים היפיפה הזה?

יש כאלה שחושבים שזה מוזר שג'יימס דיבר אל הלווייתן, אבל ללוויתנים יש רגשות וסביר להניח שהם מבינים יותר ממה שאנחנו חושבים.

חוקרים בניו יורק גילו שללוויתנים יש את אותם תאי מוח שמעבדים רגשות, בדיוק כמו אצל בני אדם.

אז אנחנו בטוחים שהלווייתן הזה היה אסיר תודה שהוא קיבל את העזרה הזו. 

אל תשכחו לשתף את הסיפור המדהים הזה עם החברים והמשפחה שלכם!

הפוסט צוללן הציל את החיים של לווייתן – אבל זו הדרך בה הלווייתן אומר לו תודה שהדהימה מיליוני אנשים בכל העולם הופיע לראשונה ב-.

בזמן שנסע על כביש באלברטה, קנדה, לפתע הצטרף לאנדרה בכמן אורח לא צפוי – אווז שהיה זקוק לעזרה למצוא את דרכו חזרה לאגם.

כשבכמן הבחין באווז על הכביש הוא עצר כדי לראות אם הוא פצוע. אך האווז נראה בריא ושלם. אנדרה ניהל "שיחה" ידידותית עם האווז הנחמד, וחשב שהאווז אמור להיות באגם ולא על הכביש. באופן מדהים נראה שהאווז הבין אותו בצורה מושלמת – ונעמד ליד אנדרה וסירב לעזוב אותו, כאילו הוא מבקש ממנו עזרה.

אנדרה החליט שהוא ינסה להוביל את האווז לאגם הקרוב – מרחק של כ 10 קילומטרים. מה שאומר שהוא יצטרך לנסוע לשם. באופן מדהים האווז עקב אחריו, ועף כמה מטרים מהמכונית שלו. הסרטון המדהים מראה את החוויה הייחודית הזו, ומיליוני אנשים כבר צפו בסרטון.

כאשר הגיעו למים, האגם החביב מיד נכנס פנימה, וסוף סוף נראה מרוצה. העבודה של אנדרה הסתיימה, והוא יכול עכשיו להמשיך במסע שלו כשהוא יודע שהוא עזר לחיית בר בדרך מופלאה ומדהימה.

כשראינו את זה היינו בתדהמה. אתם תופתעו מאוד כאשר תראו את האינטליגנציה המדהימה של האווז. צפו בעצמכם בסרטון למטה:

אל תשכחו לשתף את הכתבה עם החברים והמשפחה שלכם אם גם אתם התרשמתם מהאווז החכם וטוב הלב של אנדרה.

הפוסט אווז ניגש אליו וניסה להגיד לו משהו. כשהוא הבין מה, קרה דבר מדהים ומרגש הופיע לראשונה ב-.

פילים הם בעלי חיים חברתיים מאוד ויש להם קשר חזק מאוד לעדר שלהם.

לדוגמה, הם מתרחצים יחד בקבוצות ומשתמשים בחדק שלהם כדי לנקות אחד את השני.

פילים מבוגרים מלמדים את הצעירים איך החיים עובדים, אבל לפעמים הדברים לא הולכים לפי התכניות.

כמו למשל מה שקרה לפיל צעיר בפארק הלאומי צ'יאנג מאי שבתאילנד. כאשר הפיל הקטן מצא עצמו רחוק מהעדר בזמן שהיה בנהר שוצף.

יינדי הקטן נסחף במים והיה בסכנת טביעה ממשית – והאיבר היחידי שהיה מעל המים היה החדק שלו.

אחת הפילות המבוגרות, פונסוואן, מיד הבינה שיינדי נמצא בסכנת חיים ומיהרה במורד הנהר כדי להציל אותו.

למרבה המזל, ה"מטפלת" של הפילון הקטן הצליחה להגיע אליו בזמן ודחפה אותו במעלה הנהר למקום בטוח.

צפו בחילוץ הדרמנטי בסרטון למטה:

אין זה מדהים לראות איך בעלי החיים החברותיים והחכמים האלה עוזרים אחד לשני בסיטואציות הקשות והרגישות ביותר?

אל תשכחו לשתף את הכתבה עם החברים והמשפחה שלכם אם גם אתם חושבים שפילים הם מדהימים!

הפוסט פיל צעיר נסחף במורד הנהר והיה בסכנת טביעה. עכשיו תראו מה עושה הפילה המבוגרת כדי להציל את החיים שלו הופיע לראשונה ב-.

לפני 20 שנה, סו מקנזי בת ה 64 גילתה משהו מחוץ לביתה.

גור חתולים שחור לבן יילל מחוץ לביתה בגשם שוטף בעיירה סקנתורפ, אנגליה.

בעלה של סו לא רצה לאמץ את הגור, אבל סו פשוט הייתה חייבת להכניס אותו פנימה.

היא נתנה לו אוכל, ומאז, טום החתול חי עם המשפחה של סו.

אבל מה שסו לא ידעה זה ששנים רבות אחר כך, טום יחזיר לה טובה בדרך הכי לא צפויה שיש…

בסוף שנות ה 90, סו מקנזי אימצה גור חתולים בשם טום.

מהרגע הראשון לסו וטום היה חיבור מיוחד, אבל החתלתול היה שונה משאר חתולי בית.

טום היה עצמאי ושמר מרחק מאחרים. הוא העדיף לשהות בחוץ ולא בתוך הבית, ובדרכים רבות הוא המשיך להיות חתול רחוב.

אז לפני מספר שנים, טום הפתיע את סו כאשר החל להתנהג בצורה שונה.

אחרי ששמר מרחק במשך 20 שנים, טום לפתע רצה להיות קרוב מאוד לסו, בצורה שהוא אף מעולם לא הראה בעבר.

טום החל ללטף ולגעת בסו עם כף הרגל שלו, והוא כל הזמן נגע במקום ספציפי בגוף שלה – בכתף הימנית.

"טום לא מחפש מגע אנושי באופן אקטיבי, אז חשבתי שהוא מתנהג בצורה מוזרה מאוד כשלפתע יום אחד הוא החל לגעת בי מרצונו", אמרה סו. "הוא היה נוגע בעורף שלי עם כף הרגל שלו ומיילל חזק מאוד. הוא עשה את זה ללא הפסקה במשך שבועיים ולמען האמת הוא התחיל לשגע אותי".

סו דאגה שמא טום סובל מבעיה רפואית כלשהי. היא מעולם לא חשבה שהחתול מנסה להגיד לה משהו.

סו לקחה את החבר הפרוותי שלה לוטרינר אבל הייתה מבולבלת כאשר נאמר לה שאין שום בעיה עם החתול, ושטום בריא לחלוטין.

אז הוטרינר אמר לסו שאולי טום מנסה לומר לה משהו.

סו, שעובדת כאחות בבית חולים, חשבה שהיא מכירה את הגוף שלה מספיק טוב כדי לדעת אם היא חולה. אבל המילים של הוטרינר הדהדו עמוק בתוכה. ולפתע היא הרגישה שאולי יש לה בעיה בעצם הבריח.

סו הלכה לרופא וגילתה שיש לה גוש בכתף. ומסתבר שהגוש הזה היה לימפומה מסוג הודג'קין – סוג של סרטן המשפיע על מערכת הלימפה.

סו אובחנה באוגוסט 2014 ועברה ניתוח להסרת הגוש.

אחרי כמה סבבים של טיפולי כימותרפיה, סו החלימה לחלוטין ומרגישה מצוין – הכל בזכות טום.

"תמיד חשבתי שלבעלי חיים יש חוש שישי לדברים מהסוג הזה", אמרה סו.

"אני משערת שהכל בזכות טום. הוא הציל את חיי", אמרה סו.

חיות המחמד שלנו מעניקות לנו כל כך הרבה דברים טובים. אבל כמה בעלים של חיות מחמד יכולים להגיד שחיית המחמד שלהם הצילה להם את החיים?

אנחנו חושבים שמגיעות לטום כל המחמאות שבעולם על מה שעשה עבור סו. שתפו את הסיפור הזה אם גם אתם מעריכים את כל הדברים הנפלאים שבעלי חיים עושים עבורנו. 

הפוסט חתול של אישה בת 64 החל להתנהג בצורה מוזרה – אז היא הבינה שהוא מנסה לומר לה משהו הופיע לראשונה ב-.