הנבחרת ספרה עוד כישלון להעפיל לטורניר גדול, כשסיימה את מוקדמות יורו 2012 בניצחון "מתוק" על מלטה המסכנה.
במדינה של 8 מיליון מאמנים, כבר התחילו לחפש את האשמים אחרי ההפסד נגד יוון. חלק טוענים שאבי לוזון אשם, חלק טוענים שהשחקנים אשמים, חלק מאשימים את התקשורת (בעיקר פרננדז), אבל הרוב הרגיל מאשים את המאמן באי ההצלחה של הנבחרת.
קודם כל, מי שהשלה את עצמו שהנבחרת שלנו יותר טובה מקרואטיה ויוון, יכול להמשיך "לחיות בסרט". עוד לפני תחילת הקמפיין, היה ברור שמבחינת סגל אנחנו שווים מקום 3 בבית. הרי ליאור רפאלוב לא מתקרב לרמה של ניניס הכישרוני, ולוקה מודריץ' היה צריך להוות בורג מרכזי בצ'לסי, בעוד שליוסי בניון אין מקום בסגל, והאחרון עבר לארסנל כדי לראות מעט דשא העונה.
אני מסכים עם ההצהרות של אבי לוזון (שלפי דעתי יו"ר לא רע בכלל), צריך להאמין בנבחרת, אחרת היא בחיים לא תצליח. אבל אחרי עוד קמפיין מאכזב, יהיה כבר קשה לקנות את תמיכת הקהל, במיוחד שפורטוגל ורוסיה המאיימות מחכות בהמשך הדרך.
ההחלטה החכמה והאמיצה להעביר את משחקי הנבחרת מרמת גן הקודר לבלומפילד הביתי והמצומצם היא לטובתו של אבי לוזון בלבד, שכמעט ולא זכה לקרדיט על כך מהתקשורת ומהקהל.
אבל בדבר משמעותי אחד אבי לוזון טעה – במינוי המאמן. זה לא שפרננדז מאמן גרוע, הוא פשוט לא מתאים, ולכך אחראית "הועדה לבחירת המאמן לנבחרת" המגוחכת, שאותה בנתה ההתאחדות לכדורגל.
נבחרת בנויה מאוסף השחקנים הכי טובים של מהמדינה, והמאמן צריך להפוך אותם מאוסף שחקנים לנבחרת. לשם כך, הוא צריך להכיר במיוחד את האופי. מי יכול לשחק עם מי, מי חבר של מי, לדעת את עבר השחקנים.
אני כמעט בטוח שפרננדז לא יודע שאיתי שכטר ישב במעצר בשבדיה, שליאור רפאלוב סובל מירידות תכופות מדי בכושר, שגילי ורמוט נעלם במעמדים גדולים ורמי גרשון עד לפני שלוש שנים היה בראשל"צ מהליגה הארצית.
לצערי, אין עדיין מאמן זר ברמה סבירה שמכיר את האופי של כל שחקני הסגל הרחב של הנבחרת, ולכן האופציה היחידה היא מאמן ישראלי.
חזרה לפרננדז, נכון שהוא לא מוריניו, הצבת השחקנים שלו מעוררת מחלוקת (אלרואי כהן מגן ימני?!?) והוא מתעקש לריב עם התקשורת בכל מסיבת עיתונאים, אבל בכל זאת ראינו כמה משחקים טובים מהנבחרת.
אם פרננדז היה מכיר את אופי השחקנים ועברם, הוא היה יכול להרכיב נבחרת שתתמודד היטב עם הלחצים והכישלונות במשחקים המכריעים נגד הנבחרות הגדולות (לא נעים כשכל המדינה יושבת על הראש שלך), ואולי הסוכריה על מקל הייתה הופכת לאייקון לאומי.
לגבי הקמפיין הבא, הייתי שמח לראות את אברם גרנט חוזר לעמוד על הקווים ברמת גן, מה שכנראה לא יקרה. גם אלי גוטמן ביחד עם אייל ברקוביץ' (צמד המפויסים), שייתן את נשמתו עבור הנבחרת, יכול להוות מתכון מצליח. כמו בעונת הדאבל של הפועל ת"א, אז גוטמן היה אחראי על הפן המקצועי ויוסי אבוקסיס על המנטלי.