in ,

אחות מצאה תינוק בוכה בבית החולים, המצב נהיה גרוע יותר כשהרימו את השמיכה שלו

להיוולד עם מום זה דבר אחד, אבל להידחות על ידי האמא בגלל המומים האלה זה כבר סיפור אחר לגמרי.

זה בדיוק מה שקרה לגייב הקטן. הוא היה בן כמה ימים בלבד כאשר הוא איבד הכל.

הוא נולד בברזיל, וכשהיה בן יומיים בלבד, אמא שלו נטשה אותו בבית יתומים.

כשהאמא ראתה אותו, היא התאכזבה והחליטה לנטוש אותו.

שם הוא היה, שכב לבדו במיטה כל היום. בגלל המצב של גייב, הסיכוי שיאמצו אותו היה קלוש.

אבל אמא אחד עמדה לשנות הכל.

לפני 19 שנים גייב נולד בברזיל, בלי ידיים ובלי רגליים.

הרופאים מהר מאוד הבינו שהוא סובל מבעיה נדירה בשם תסמונת האנהארט המאופיינת בגפיים, פה ולסת שלא התפתחו. במקרה של גייב, אף אחת מהגפיים לא גדלה.

לפי הארגון הארצי למחלות נדירות, תסמונת האנהרט היא מום מולד נדיר ביותר שהגורם אינו ידוע.

אמו הביולוגית של גייב לא רצתה אותו, אז היא השאירה אותו שם בבית החולים.

העתיד של גייב לא נראה מזהיר. ונראה היה שהגורל רוצה שיחיה חיים של בדידות מרותק למיטה. הסיכוי שמישהו יאמץ אותו היה קטן מאוד, בגלל שהוא לא נראה כמו ילדים אחרים.

אבל יום אחד בארצות הברית, ג'אנל אדמס ראתה תמונה של גייב כשהייתה בקניות בסופר מרקט והחליטה שהיא רצה לעזור לו.

אנשים רבים שראו את התמונה וודאי הרגישו אותו הדבר, אבל ג'אנל לא הצליחה להוציא את התמונה של הפעוט מהראש שלה.

באופן אינסטינקטיבי ג'אנל ידעה שהיא רוצה להעניק לילד הזה בית.

ג'אנל ובעלה, שגרים באוהיו, כבר היו הורים ל 13 ילדים, והוספת ילד נוסף למשפחה לא הייתה החלטה קלה.

"היו לנו את החששות שלנו, אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הילד המתוק והקטן הזה בלי משפחה, בלי ידיים ורגליים שנמצא כל כך רחוק מאיתנו", אמרה ג'אנל.

אבל ג'אנל הצליחה לאתר את בית היתומים בו גייב חי והחלה בתהליך האימוץ.

התהליך היה איטי מאוד, אבל כאשר הם סיימו עם כל הניירת, ג'אנל ובעלה, רון, סוף סוף יכלו לטוס ולאסוף את הבן המאומץ החדש שלהם.

זו הייתה אהבה ממבט ראשון. גייב הצטרף למשפחה כשהיה פעוט ופשוט פרח בחזקתם.

מגיל צעיר גייב החל להשתמש בכיסא גלגלים, אך ההורים היו נחושים שהבן שלהם יהיה עצמאי עד כמה שרק אפשר.

כשהיה בן 12, גייב יכל לעשות כמעט כל דבר שילדים בני גילו עושים, למרות המוגבלויות שלו.

הוא ידע להתלבש לבד, ללכת, לאכול, ולשחות. והוא אפילו ידע לעלות במדרגות בלי עזרה של אף אחד.

"אני יכול לעשות את זה, ואני עושה את זה עם חיוך", אמר גייב.

בבית הספר גייב ניסה להתקבל לקבוצת הריקוד כדרך להכיר חברים – וגילה שהוא יכול להשתמש בגוף שלו ללא הגפיים כדי לרקוד ברייקדאנס בצורה נפלאה.

אחרי שסיים את התיכון גייב המשיך להוכיח את העצמאות שלו, כשעזב את בית הוריו והחל בקריירה של נואם מוטיבציה.

ההורים של הילד רצו שיהיה עצמאי ושלא יצטרך להיות תלוי באחרים כל חייו.

"המטרה שלנו תמיד הייתה לאפשר לגייב את החופש לבחור, וידענו שזה יקרה רק אם הוא יהיה עצמאי", אמר אביו של גייב.

אבל זה לא תמיד היה קל.

בזמן שאחים שלו חוו את בית הספר בצורה רגילה יותר ר- מסיבות, קבוצות ספורט ודייטים, עבור גייב זו הייתה חוויה יומיומית קשה של הצקות ובריונות.

"הייתי בשיעור אמנות יום אחד והמורה ביקשה מאיתנו לבקר את העבודה של האדם שלידנו. אז ילד אחד אמר לי: 'נראה שאלוהים עשה טעות איתך'. חזרתי הביתה באותו היום ופשוט נשברתי. לא הצלחתי להוציא את זה מהראש שלי", אמר גייב.

כשמשפחת אדמס אימצה את גייב, הם חשבו שהם רק מצילים אותו מחיי בדידות במיטת בית החולים.

אבל מהר מאוד הבינו שזה היה גייב שהציל אותם. הוא לימד אותם על מה שבאמת חשוב בחיים. והוא לימד אותם לעבוד קשה יותר ולעולם לא לוותר.

"שנאתי את ההורים שלי שהכריחו אותי לעשות את כל העבודה הקשה הזו, אבל עכשיו אני מסתכל עליהם ומודה להם שהם דחפו אותי להיות עצמאי ולהיות שהאדם שהם ידעו שאני יכול להיות", אמר גייב.

מהתחלה, ג'אנל ורון התייחסו לגייב כאחד משלהם. וככל שהילד למד עוד ועוד על עצמו, כך הוא נהיה עצמאי יותר.

מאז שהפך לחלק מנבחרת הריקוד של בית הספר, גייב לקח חלק בתחרות ריקוד, הגיע למקום השני ואפילו התארח בתכנית טלוויזיה.

וככל שהביטחון שלו כרקדן גדל, גייב החל בקריירה של נואם מוטיבציה.

"אני נואם כבר כארבע שנים וזה די מטורף עם כל המקומות שזכיתי לראות וכל האנשים המדהימים שזכיתי להכיר ולשמוע את הסיפורים שלהם ועל איך אני יכול לעזור להם", הוא אמר.

גייב הוא לוחם אמיתי שמפיץ אהבה לכל מי שהוא פוגש. הבחור הצעיר והמדהים הזה הפך להשראה ענקית עבור כולם.

בבקשה שתפו את הסיפור של גייב עם החברים שלכם אם גם אתם קיבלתם השראה מהגישה המנצחת שלו!

קוני בת ה 6 המיסה את הלב של כולם, 12 שנים אחר כך היא חזרה לתכנית Britain’s Got Talent והשאירה את סיימון ללא מילים

רק אנשים חכמים יכולים לראות 2 תמונות שונות בפורטרט הזה וזה לקח לי יותר מ 10 דקות