ברצלונה מודל 2014/2015 ממשיכה להעלות סימני שאלה רבים. לאחר פתיחת עונה טובה (לפחות מבחינה סטטיסטית), החלה ירידה מסויימת ביכולת שגם ככה לא עלתה על הבינונית. אך לא ההפסדים האחרונים בליגה הם אלו שמדאיגים את אוהדי ברצלונה, הביקורת היא על המאמן החדש-ישן לואיס אנריקה, שעושה רושם כאחד שלא מצליח להחזיר לחיים את המכונה הקטאלונית הכבויה.
"הלוואי שנצליח להתקרב לעידן של פפ גווארדיולה בבארסה" פילל בתחילת העונה המאמן הספרדי. עד כה למרבה צערם של האוהדים, אנריקה וחניכיו דווקא צועדים לעבר תקופתו האפורה של טאטא מרטינו בבארסה. אנריקה חזר הקיץ לברצלונה אחרי שהצליח להכניס רוח למפרשיה של סלטה ויגו בעונה שעברה, רוח שנשבה עד ליושבי ההנהלה הקטאלונית ששיוועו למאמן בעל תשתית טקטית-אידיאולוגית תוצרת בית. העונה התחילה טוב, כמו כל עונה בשנים האחרונות. הניצחונות על קבוצות חלשות כמו אייבר ולבאנטה שהלכו יד ביד עם שער נקי מכיבושים, היוו מקור לאשליה מסויימת על חזרתה של תקופת ההגמוניה הקטאלונית ב"לה ליגה" בקרב אוהדי ברצלונה. היה זה במחזור החמישי נגד מלאגה שהאשליה הזאת החלה להתנפץ אל מול עינינו הנרדמות במהלך 90' הדקות שנראו כמו נצח באיצטדיון "לה רוסאלדה". אנריקה נראה חסר רעיונות נגד קבוצה מאורגנת היטב מבחינה הגנתית, וחסר אונים מספר ימים מאוחר יותר מול קבוצה מאורגנת היטב מבחינה התקפית בהפסד החוץ לפריז סאן-ז'רמן בליגת האלופות. "ההפסד הוא שלי, עשינו טעויות קשות" ציין המאמן בסיום המפגש מול הצרפתים בכנות מתחנחנת. מאוחר יותר הגיע גם ההפסד הצורם בברנבאו למדריד, והמפלה הסנסציונית בבית מול סלטה ויגו גם כן הוסיפה שמן למדורה ונתנה את האות לתובנה כי ישנה בעיה בצורת המשחק של ברצלונה על כר הדשא. ההצהרות הרבות של אנריקה על כך ש"אנחנו לומדים להכיר אחד את השני" ו"הקבוצה עדיין בתהליכי בנייה" כבר מתנגנות כמו תקליט שבור, ובכל זאת, ברצלונה של העונה היא אכן דגם חדש ומתאחה, אך עד השלב הזה של העונה לפחות אנחנו לא רואים אפילו תשתית מסויימת למודל החדשני של ברצלונה. היכולת החלשה של קבוצתו מציבה את המאמן הספרדי עם הגב לקיר, וגם האוהדים שעדיין זוכרים לאנריקה חסד נעורים מתקופתו כשחקן וקפטן ברצלונה, כבר מתחילים לאבד את הסבלנות.
מבחן הדרך כמבחן תוצאה
בברצלונה כמו במתמטיקה ידידתי הלא כל כך סימפטית, הדרך חשובה בדיוק כמו התוצאה. הקהל בקאמפ נואו מגיע למשחקים במטרה לראות את ה"שואו" הקטאלוני הכל כך אהוב, הטמון בפילוסופית משחק סבלנית, קבוצתית ונעימה לעין. זה בעצם מה שהבדיל את ברצלונה של המאה ה-21 מקבוצה טובה מאוד-לקבוצת עילית. בעונה שעברה טאטא מרטינו לא הצליח להשלים עם הפילוסופיה הזו, וניסה את הדרך שלו הוא למרות כל ההצהרות החוזרות ונשנות על שימור וטיפוח האידיאולוגיה.התוצאה הייתה עונה סזיפית בלי תואר משמעותי אשר הובילה להבנה מנהלתית האומרת שהשיעבוד ל"טיקי-טאקה", זה לא מה שתוקע את היתד בגלגלי הקבוצה. לשם כך הגיע לואיס אנריקה, שחי ונשם את האידיאולוגיה הקטאלונית במרוצת השנים שלו כשחקן בברצלונה וכמאמן בקבוצת המילואים. ונכון לעכשיו, קשה לשים את האצבע על שינוי חיובי מסויים בטקטיקת המשחק של בארסה לעומת העונה שעברה. מלבד משחק הלחץ הקבוצתי שייאמר לזכותו של אנריקה כי הצליח להחזיר לחיים, ברצלונה נראית כאוסף של פעולות מקריות בניצוחן של מסי וניימאר. המרווחים העצומים בין השחקנים ממשיכים לתת את הלגיטימציה לכדורים ארוכים ולא מדוייקים לצד איבודי כדור רבים. יחד עם זאת חוסר הסדר בעמידה על המגרש מזמין אל ההגנה החלשה התקפות רבות, בתדירות גבוהה בהרבה ממה שההגנה המחוררת התרגלה אליה ביחס לשנים האחרונות. אז נכון, קלאודיו בראבו שמר על שער נקי במחזורים הראשונים בליגה ובכך שבר שיא היסטורי, אבל הכול נמדד באופן יחסי ליריבות בסופו של יום. גם במהלך המשחקים בהם בראבו לא הוציא כדור מהרשת אל מול הנמושות של הליגה ניתן היה לראות מצבי הבקעה רבים שרק כתוצאה מחוסר איכות התקפית של היריבה בתוספת של הרבה מזל לא הובקעו. כשהתחילו לזרום היריבות היותר איכותיות, המציאות הכתה בברצלונה והתוצאה הייתה כבר יותר הרסנית. אך התופעה הכי מעניינת שדוחקת את דילמות ההגנה הרכה והמזמינה של הקטאלונים וגם את הבלאגן בצורת המשחק, נגלית לעינינו העונה בדפוס חדש שנוגד את כל תפישת העולם של המועדון-וזו הקלות שבה ברצלונה נגררת לקצב וצורת המשחק של היריבות. לואיס אנריקה לא מצליח להחדיר איזושהי משמעת טקטית גולמית לצורת המשחק של בארסה, ובכך מסי והחברים נראים כאובדי עצות אל מול היריבות שבניגוד לעונות קודמות, מגיעות למשחקים מולה בלי שום רגשי נחיתות. הגעגועים לאיזושהי שארית ולו הכי קטנה מחזון "הטיקי-טאקה" של השנים הקודמות הם רבים ומייגעים, ומעבר לשביב של תקווה בדמות השילוש הקדוש אשר יתממש לו לאיטו במהלך העונה בדמות סוארז, ניימאר ומסי, ברצלונה הנוכחית נראית כפאזל גדול של כוכבים שרק מחכה למישהו הנכון שירכיב אותו.
משמעת כלחם לנפש הקבוצה
הרבה מעבר לבעיות היכולת הירודה והתוצאות המאכזבות של אנריקה וחניכיו, המועדון משדר לנו וייב שלילי נוסף המרמז על מתיחות מסויימת במערכת היחסים בין אנריקה לחדר ההלבשה. אנחנו עוד לא עברנו רבע עונה והסיטואציות המביכות בין השניים ממשיכות לזרום לאמצעי התקשורת שלא מפספסת רגע. מלבד לפרובוקציות ההזויות של ג'רארד פיקה, התופעה הזאת כבר התרחבה לה לכמה כיוונים. זה התחיל בחילוף של מסי שלכאורה לפי כלי התקשורת בספרד סירב לרדת מכר הדשא, נמשך עם החילופים של ניימאר אשר לוו בהפגנת מחאתיות מסויימת מצידו של הברזילאי, שגם ציין במסיבת עיתונאים במין עקיצה לאנריקה כשאמר: "אני לא אוהב שמחליפים אותי". ונמשך עם ז'רמי מתייה כשהעביר ביקורת על מאמנו כשהגיב לאחר ההפסד בקלאסיקו :"אני לא מבין למה תופקדתי כמגן שמאלי". אנריקה מתחיל לאבד גם שליטה משמעתית בנוסף לטקטית, והרושם המתקבל הוא שעדיין לא ראינו את הסצנה האחרונה בטלנובלה מחדר ההלבשה הקטאלוני. צריך לזכור, לאנריקה ישנה היסטוריה מאוד לא נקייה בכל הנוגע ליחסי שחקן-מאמן. הדוגמא הכי טובה לכך היא הפיצוץ התקשורתי הקולוסאלי בינו לבין פרנצ'סקו טוטי במהלך כהונתו הכושלת כמאמן רומא. ברמות האלה כמו שכולכם כבר יודעים אין מקום למקרים כאלו, קבוצה שרוצה להתחבר מחדש ולרוץ על תארים לא תגיע רחוק מדי אם מאמנה לא מסוגל להשליט סדר ומשמעת, ואף נכנע לגחמות כאלה ואחרות מצד שחקניו.
הפגרה הגיע ללואיס אנריקה בזמן הכי מתאים מבחינתו, זה הזמן לעשות חשבון נפש, להסיק את המסקנות הרצויות מהמשחקים האחרונים ולנסות להוריד טיפה את הלחץ מגבו. שני מבחנים קשים ומאתגרים ינחתו על ראשה של ברצלונה מיד לאחר הפגרה, בדמותם של ולנסיה וסביליה שנמצאות בכושר מעולה. אנריקה יהיה חייב לחשוב על כמה וכמה שינויים עד המפגשים הללו, כי ביכולת הנוכחית של קבוצתו, המשוכות הללו אולי יהיו גדולות עליה. ואולי בעקבות כך גם תגיע החלטה מכיוונה של ההנהלה, שאומרת כי הג'וב היוקרתי של מאמן ברצלונה, כנראה גם גדול גם על לואיס אנריקה.