סדאייב וקדאייב הלכו לי-ם, קדאייב הותקף ע"י אוהד, מי נשאר? כן, ככה כנראה הספורט שלנו עובד – כמו בדיחה. גזענות, שנאה, מקרי אלימות ממחזור למחזור וכנראה שלאף אחד זה כבר לא מזיז, זה נהיה כבר עניין שבשגרה, עוד יריקה, עוד מצית נזרקת, זה לא משנה אם זה מוט ברזל או נייר טואלט, במדינה שבה הקהל מרגיש חופשי לזרוק כל חפץ שהוא לעבר כר הדשא בסוף יזרקו כאן אבנים.
אני פשוט לא מצליח להבין כמה דברים בסיסיים, איפה כוח ההרתעה שלנו? איפה הוא מתחבא? אולי הוא בחופשה בחו"ל? אולי הוא בכלל פצוע שנים? אבל מה שבטוח זה שהאוהדים לא מפחדים לא מהשוטרים ולא מהסדרנים, ואם הם רוצים לתקוף שחקן כזה או אחר הם יעשו את זה. קנסות? הרחקות? אלו לא עונשים, מה לעשות שבכדורגל שלנו האמינו שנים בעונשים קולקטיביים, ככה באמת חשבו שאפשר לפתור את הבעיה, אז מה שנוצר בסופו של דבר זה שהקבוצה הנענשת ירדה כמה מקומות (עקב הורדת נקודות) או איבדה סכום כספי נכבד בגלל אדם אחד, שלא רק שלא נענש על מעשיו, אלא גם הגיע למשחק שאחרי ועשה את אותו הדבר.
העונש המצחיק ביותר שניתן לקבוצות הוא כמובן עונש הרדיוס הדבילי, כי הרי אותו אוהד או אותה קבוצת אוהדים בעייתית תמנע מלעשות את אותו מעשה במשחק או שניים הבאים כי הרי השערים סגורים ואין קהל, אבל מה ימנע מהם לעשות את אותו הדבר כשהעונש ייגמר? זה פשוט טמטום טוטאלי, זה לא פותר את הבעיה, כי אף אחד לא הודה מראש מהי הבעיה.
הגיע הזמן למעצרים, זה הכל, ישיבה בכלא, גם אם זה לתקופה קצרה של בין חודש לכמה חודשים. גבירותי ורבותי ברוכים הבאים לשנת 2013, בואו נתעורר, תקיפה גופנית במתקני ספורט בין אם היא בידיים, ביריקה או באבן היא שוות ערך לתקיפה גופנית ברחוב, עבירה פלילית לכל דבר שתיתן לעבריין בסופו של דבר מאסר או קנס כספי כבד מאוד ובתוספת לכל זה הרחקה ארוכת טווח מהמגרשים. אני רוצה לראות את האוהדים שיסכימו לקחת על עצמם את הסיכון הזה, שבבוקר שאחרי המשחק הם יצטרכו להתקשר לבוס שלהם ולהודיע לו שהם לא יבואו בשבוע הקרוב כי הם בהארכת מעצר, אני רוצה לראות ילדים בני 18 שיתפרעו במגרש בידיעה שהם יכולים לסיים בבית כלא.
אין זמן לרחמים, אין זמן ליותר מדי עסקנות ודיבורים, חייבים לשנות את הגישה, אותם אנשים שהולכים מכות ביציעים, שזורקים דברים לכר הדשא הם אנשים אלימים מטבעם, כאלה שהחוק כנראה כבר לא מפחיד אותם, כי מה לעשות שמערכת האכיפה והשיפוט לא עושה כנגדם כלום. זה פשוט הזוי שכל הקרקס הזה נמשך, אלפים מגיעים לאצטדיונים כדי להנות מספורט בידורי ומה שהם מקבלים זו זירת התאבקות כאילו הגיעו לקרב MMA, ולא תגידו שהקרב מתנהל רק בזירה (כר הדשא), הוא קורה ממש בכיסאות שמולם, תראו לי את ההורים שהיו רוצים להביא את ילדיהם לזירת איגרוף שכזו.
חלק גדול מהבעיה כמובן תלוי במערכת האכיפה. הסיטואציה שנוצרת היא שבאותו לילה של המעצר כאשר מול השופט עומדים אנס, שודד ואוהד כדורגל, השופט מחליט להאריך את מעצרם של השניים הראשונים ולשחרר את האוהד לביתו כאילו הוא אינו מסוכן לציבור. אנשים שתקפו גופנית בין אם זה במגרש כדורגל ובין אם זה ברחוב הם מסוכנים לציבור, ואם אותו שופט החליט לשחררם ממעצר, אז לפחות שישחרר אותם למעצר בית, אני מכיר אנשים מסוכנים פחות שישבו במעצר בית חודשים על תקן של "מסוכנות לציבור".
לסיכום חברים, הגיע הזמן להודות, אסור להעלים עין מהדברים האלה, פשוט אסור. יום אחד זה שחקן, יום אחר זה מאמן, וביום שאחרי זה שופט, הגיע הזמן להוציא מהמגרשים את כל האלימים, כל אלה שחושבים שאת המרמור והעצבים שלהם הם יוציאו במתקני הספורט, וכשאני אומר את זה אני כמובן גם מתייחס לכדורסל, לכדוריד, לטניס או לכל ענף ספורט אחר, תשאירו את הספורט הזה פשוט ונקי כמו שהוא, מי שרוצה מכות שיילך לקרבות MMA וUFC.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
וולינגטון נם אומנם הבקיע ובישל שער לזכות פלומיננזה בניצחון 1-2 על הואצ'יפטו בגביע הליברטדורס. אבל מה שכולם יזכרו מהמשחק תהיה דווקא ההחמצה האדירה שלו. שקרוב לודאי תהיה אחת המועמדות להחמצת השנה.
כשהתוצאה 0-0 במחצית הראשונה, כדור רוחב הועבר לוולינגטון נם, שבדרך מבקיע כדור כזה בעיניים עצומות, רק שהפעם….לא כל כך.
צפו מה הוא הצליח לעשות מרחק של 2 מטר:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לא הרבה שחקנים מוכנים להתעמת עם זלאטן איברהימוביץ' – האיש והבעיטה. אבל ג'ואי ברטון הוא איש מיוחד, לטוב ולרע. בדר"כ לרע.
הקשר האנגלי של מארסיי, היה מעורב ברגע משעשע במיוחד לקראת סוף המשחק נגד פאריס סן ז'רמן במסגרת הגביע הצרפתי ביום רביעי בערב – כאשר האנגלי צחק על השבדי על כך שיש לו אף גדול במיוחד.
ברטון, שלא היה מרוצה מהפאול של איברהימוביץ', עזב את המקום כאשר הוא צוחק על איברה על האף הגדול שלו.
זלאטן לקח את כל העניין בהומור, פחות או יותר.
צפו בג'ואי ברטון צוחק על זלאטן איברהימוביץ':
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אחד הדברים הכי מעליבים שאפשר לעשות לבנאדם זה לירוק עליו, ובמשחקי כדורגל יריקה היא עבירה חמורה יותר אפילו מלתת אגרוף לשחקן.
קבוצת אל נאסר ניצחה 2-3 את אל עראבי בגביע המקומי, אבל בסיום המשחק העניינים התחממו, כאשר שחקני שתי הקבוצות התעמתו ביניהם.
מה שהחל את המהומה הייתה יריקה או סמוחטה דביקה, גדולה, ומגעילה במיוחד שהוציא סעוד חאמוד, שחקנה של אל נאסר מהפה שלו. הסמוחטה פגעה ישר בפנים של שחקן היריב – נאווף אל שוואייה.
רגע לאחר היריקה, אל שוואייה הסתובב אל חאמוד והשחקנים החלו בבלאגן.
צפו בסמוחטה/יריקה הדוחה של סעוד חאמוד:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כשהם בפיגור נקודה, והכדור שלהם מחוץ עם 12.3 שניות לסיום המשחק ביום שלישי בערב, לוושינגטון וויזארדס הייתה הזדמנות לבצע קאמבק נפלא נגד דטרויט פיסטונס.
לצערם של אוהדי הוויזארדס, בראדלי ביל איבד שליטה על הכדור, שהגיע בסופו של דבר לטרוור אריזה, שזרק איירבול מהפינה. כשמסתכלים על זה בטלוויזיה, אפשר להגיד שזה נראה שהכדור אכן נכנס פנימה, אבל השדר של וושינגטון וויזארדס שהיה באולם עצמו, היה משוכנע במליון אחוז שהכדור נכנס לסל.
לשדר לקח בערך 20 שניות להבין שבעצם היה איירבול, והוא והפרשן המשיכו להתלהב בטירוף, עד שנפל להם האסימון.
צפו ברגע המשעשע:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
רגע מדהים היה במשחק בין ארסנל סרנדי לבין אתלטיקו מיניירו בגביע הליברטדורס.
במחצית השניה של המשחק, הבריזלאים יצאו להתקפה, כאשר המחליף – לואן מנסה את מזלו בבעיטה חזקה לשער.
הכדור עבר את השוער כריסטיאן קאפסטריני, וכבר היה בדרכו פנימה, אבל המגן של ארסנל – הוגו נרבו, הציל את הכדור מהקו עם הראש שלו – ואתם צריכים לראות את המהלך מספר פעמים כדי להבין עד כמה מיוחד הוא היה.
צפו בהצלה הענקית:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אני זוכר אי שם בתחילת העונה, בערך בתחילת חודש אוגוסט, דיברתי עם חבר קרוב על מצבה של מכבי חיפה ומה יהיו הישגיה בעונה הזו. היו כמה דברים מרכזיים שכבר אז אמרתי לו, הראשון מביניהם זה שחיפה תהיה בצמרת בסוף העונה. הדבר השני הוא שהסגל של חיפה נראה לי קצת רחב מדי, בכל זאת אנחנו לא משחקים בכל כך הרבה מפעלים גדולים בו זמנית כדי שזה יצדיק את זה. הדבר השלישי היה המשמעותי ביותר, הייתי מוכן לחתום על זה כבר אז, מה זה היה אתם שואלים? אריק בנאדו הוא המאמן הבא של מכבי חיפה, אבל האמת לא חשבתי שזה יקרה כבר באמצע העונה של ראובן עטר.
מאז חיפה הספיקה להיות מקום אחד מהתהום, וכרגע מקום אחת מהפסגה. היא הספיקה לעבור הרבה פציעות, מאמן אחד שהלך, הפסד לצהובים, ניצחון מרשים על האדומים ויענקל'ה אחד שמנצח על כל התזמורת. בסופו של דבר נוצרה כאן קבוצה לא רעה בכלל, ומגיע לה מקום בצמרת ואין על כך ויכוח בכלל.
אפשר לדבר שעות על כל היתרונות של מכבי חיפה, ויש לה הרבה כאלה. אפשר להגיד שהיתרון הראשון מחוץ למגרש הוא כמובן ההנהלה, מה שכמובן אין כרגע לאדומים מתל אביב. היתרון המרכזי ביותר על המגרש הוא כמובן ההגנה. בעונה אחת חיפה הספיקה לעבור מאחת הקבוצות הכי חלשות הגנתית בליגה, לקבוצה הכי חזקה הגנתית, הכל בעונה אחת. הדבר החשוב השני הוא כמובן הכיבושים, חיפה הפכה לאט לאט, בצעדים קטנים לקבוצה התקפית מעולה שיודעת לסיים מול השער, ואם יש לכם זכרון קצר, אני ממליץ לכם לראות תקצירים של חיפה מתחילת העונה, אני בטוח שיווצר לכם סרטון החמצות ענק שיעבור את החצי שעה בשקט.
מדובר בהחמצות פשוט משוגעות: אחד על אחד, מול שער ריק, 10 מטר, 3 מטר, קורה, משקוף, מה זה משנה? הכדור פשוט לא נכנס. רוצים עוד יתרונות? רצועת קישור מהטובות בליגה, וזה עוד כשעידן ורד פצוע, תוסיפו לכל זה את דקל קינן ואדין צוצאליץ', צמד הבלמים הטוב בליגה, ואל תשכחו כמובן את אלה שכבר הספידו, קטן ובוקולי שחוזרים בענק, ואיפה נכנס טאלב טוואטחה הכשרון המתקמבק לכל הסיפור?
עם כל החוזק ולמרות הכל, לחיפה יש כמה נקודות חולשה, והגדולה שבהן היא הסגל. לחיפה יש סגל רחב כאילו היא נמצאת ב-4 מפעלים בו זמנית, אין מקום לכל כך הרבה שחקנים בקבוצה כזאת, במיוחד לא בצמרת. בכל משחק יש לחיפה 11 על הדשא, ספסל מלא שחקנים, ועוד ספסל וחצי ביציע. גם ככה אין רוטציה גדולה, אז כשהקיץ יגיע זה יהיה זמן מושלם להיפטר מכמה שחקנים שפשוט לא מתאימים למערכת ולרמה החיפאית. אחד מהשחקנים האלה הוא דלה ימפולסקי למשל, שעם כל הכבוד לאתלטיות הבלתי נגמרת שלו, אין לו טכניקה וראיית משחק, לפחות לא לעמדות הקישור שבהן הוא מתופקד. מהירות ואתלטיות זה טוב וחשוב, אבל אם הגוף פועל יותר מהר מהמוח יש כאן בעיה.
דלה, תדבר עם טאלב על הנושא, או אולי תנסה ליצור קשר עם פיטר מסיללה, הם יסבירו לך שמנועי סילון זה מעולה, אבל בלי כנפיים המטוס לא יוכל לעוף. הרשימה של אלה שאינם מתאימים ממשיכה הלאה, בין אם זה אנדריי פילבסקי, עודד אלקיים, תמיר כהן או דניאל הבר. בשביל מה צריך כל כך הרבה רכש? אל תשכחו שיש גם כשרונות מעולים בנוער שלא יקבלו הזדמנות בגלל רוחב הסגל.
מעל לכל יש נתון מעניין מאוד, מכבי חיפה היא אחת הקבוצות הכי קבוצתיות בליגה, כמעט כל חלק במערך כובש. כך למשל יוצא מצב שבו לדקל קינן יש מספר כיבושים זהה ליניב קטן (שלושה שערים), ולחן עזרא (6 שערים) יש יותר כיבושים מהחלוצים אלון תורג'מן(3) או דינו אנדלובו (4), אין ספק שזהו יתרון על קבוצות אחרות שתלויות תמיד בשחקן אחד או שניים שכובשים, אבל כאן גם נעוץ החסרון הגדול ביותר. לחיפה אין סקורר גדול, אף אחד מארבעת החלוצים שלה הוא לא חלוץ גדול ומפחיד שמאיים לפרק את כל ההגנות בליגה. כרגע על המשבצת של החלוץ הזר יושב דינו אנדלובו שעד כה סבל מפציעה די ארוכה, אך עכשיו כשהוא כשיר ומשחק הוא יצטרך לתת עוד הרבה יכולת עד סוף העונה. אין ספק שאם הוא לא יתחיל לתת מספרים הוא ימצא את דרכו החוצה, חבל לבזבז משבצת של זר על שחקן בינוני. השחקן הכי חשוב במערך ההתקפי, כנראה גם זה שבונים עליו להיות סקורר אימתני הוא וויאם עמאשה, שכבר הוכיח שהוא יכול להיות אחד כזה, אך הפציעות החוזרות שלו מונעות ממנו להפוך לסקורר המוביל בקבוצה ואולי גם בליגה. מה לגבי אזולאי ותורג'מן? כרגע המספרים מראים שהם כובשים בערך כמו כל קשר אחר, או מגן תוקף טוב, ממש לא במספרים של חלוצים.
אחרי כל זה נשארנו עם הנקודה אולי הכי בעייתית בקריות: אפודת השוער. כרגע, בויאן שאראנוב מראה יכולת יציבה, הוא השתלב טוב מאוד בקבוצה והבטחון שלו עם קינן וצוצאליץ' מורגש. איפה מתחילה הבעיה? כשיש לחיפה עוד שני שוערים, האחד לקראת (כנראה) עונת פרישה, הלא הוא ניר "התמנון" דוידוביץ', והשני הוא כזה שכבר הוכיח בעבר שיש לו יכולות להיות שוער ליגה מעולה, הלא הוא אמיר "איש הקעקועים" אדרי. שלושה שוערים טובים על אפודת שוער אחת. תמיד בקבוצות כדורגל יש מקום לרוטציה קלה מאוד, משחקי גביע או גביע שלישי בחשיבותו, אבל גם אז הרוטציה תמיד נמצאת רק בין שני שוערים. אני לא רואה מצב שבו אדרי נשאר בקבוצה עוד עונה עם מנוי קבוע ליציע, לעומת זאת אני גם לא רואה את התמנון מתייבש על הספסל ושותק דווקא בעונת הפרישה שלו, העונה שבה הוא רוצה לסיים את הקריירה המפוארת שלו בצורה הכי יפה.
בסופו של יום יש לי רק דברים טובים להגיד לירוקים, ובמיוחד לאריק בנאדו, לא על הנצחון בגביע, וגם לא על המקום השני, אלא על רוח הלחימה, הכיף שבכדורגל, החיוך שחזר לפניהם של השחקנים שבשנתיים שלוש האחרונות ראו גם הרבה רגעים קשים, והכדורגל שלהם היה קצת חיוור. מגיעות לחיפאים הרבה מחמאות על משחק ההגנה וההתקפה שלהם, שגם בהפסד או בתיקו, הקבוצה נראית טוב. כך יוצא מצב שבו חיפה מפסידה לבני יהודה 2-0 אבל בנתונים בסוף המשחק רואים שחיפה "התאבדה" על השער של בני יהודה, אך לצערה, הכדור פשוט לא נכנס. נשאר לחיפה רק לתת הכל בעונה הזאת ולקוות שייצא ממנה משהו, בין אם זה גביע, בין אם זה אליפות או בין אם זה שניהם, וכרגע זה אפשרי, להזכירכם האליפות האחרונה שהצהובים לקחו הייתה כאשר הם סגרו פער גדול מאוד מחיפה ובסופו של דבר במחזור האחרון הם היו אלופים על הפרש שערים.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
