היא אחת הקבוצות המרעננות בצרפת בעונות האחרונות. רנה ג'יראר והחבורה מדרום צרפת מצעידים את מונפלייה לעונה טובה נוספת, כזו שמאיימת לשבור את המונופול של הגדולות בכדורגל הצרפתי. את פאריס סן ז'רמן וליל הם יתקשו לעצור, אך את ליון ומארסיי הם מסוגלים להשאיר מאחור
אולי זה מוקדם לצאת בהצהרות, אך גם אם לא נצא בכאלו, מונפלייה של השנים האחרונות שבה לצמרת הכדורגל הצרפתי. אשתקד זה אמנם לא הסתייע למקום בצמרת של ממש, אך החבורה של רנה ג'יראר נראית טוב ומשמרת יכולת כבר במשך שלוש עונות, כאשר הימים בהם כיכבו שמות מפוארים במועדון מגדות הים התיכון, עשויים להיכתב מחדש.
היא משחקת כדורגל נהדר, משלבת צעירים לצד מבוגרים יותר, וכשמעל כולם שועל מנוסה בדמותו של ג'יראר, הכחולים כתומים יכולים לפנטז שוב על אירופה, ואולי אף מעבר לכך.
הרי כבר היינו בסרט הזה
היא אולי לא שם נוצץ כמו פאריס סן ז'רמן, ליון, מארסיי ואפילו ליל, אך אם מסתכלים בשרשרת העבר של מונפלייה, מגלים כי היא הייתה חברה קבועה בנוף הליגה הראשונה של צרפת, לפחות בשני העשורים שקדמו לשנות האלפיים.
אליפות ב-1987וגביע ב-1990, כאשר מככבים במועדון קרלוס ואלדרמה, לורן בלאן, ואריק קאנטונה, הם ההישגים הכי בולטים בהיסטוריה של המועדון הצעיר, אך השמות שרשומים כאן הם לא סתם שמות בכדורגל העולמי. תוסיפו לכך גם את רוז'ה מילה, החלוץ הקמרוני האגדי ותקבלו מועדון שהספיק לעשות משהו ב-37 שנות קיומו (להזכירכם גם פאריס סן ז'רמן הוקמה רק ב-1970).
לורן בלאן, מאמן נבחרת צרפת כיום, הוא השם הכי גדול שצמח במועדון בעשורים האחרונים. הבלם המפורסם גדל ושיחק במועדון בשמונה שנותיו הראשונות בקריירה, תוך שהוא אוסף גם אליפות היסטורית וגם גביע עם המועדון לפני שפורץ למחוזות מפורסמים הרבה יותר.
עם שמות כאלו נותרה לאוהדים המסורים (והם באמת קהל נפלא) באצטדיון "סטאד לה מוסון" הרבה תקווה שהעתיד עוד יחזור, או כפי שנהוג לשיר במגרשנו "האימפריה עוד תחזור".
ממעייני הישועה
רנה ג'יראר היה שנים האיש האמון על נבחרות הנוער, הנערים ויותר מאוחר גם הנבחרת הצעירה של צרפת. הוא נחשב מאמן קפדן, אם כי חביב על שחקניו, והאמת שאם תביטו לאחור גם עלינו הישראלים (הרי הוא חתום על ההדחה של צרפת שלו בידי גיא לוי והאולימפית, בתום מאבק הפלייאוף אי אז ב-2006).
לאחר כעשר שנים בהתאחדות הצרפתית, וכששימש גם כעוזר של אמה ז'אקה בטורניר הגביע העולמי אותו אירחה צרפת ב-1998 וגם זכתה בו, בחר ג'יראר לחזור ולאמן קבוצה. בעקבות השערוריות סביב רולאן קורביס אשר עזב את תפקידו בסיום עונת 2008-9, בדרכו לביצוע עונש מאסר, קיבל ג'יראר לידיו את המושכות על הקבוצה שרק עתה חזרה לליגה הראשונה.
עונה מסחררת במהלכה גם הובילה את הטבלה במספר לא מבוטל של מחזורים, וסיום מפתיע במקום החמישי שהקנה לה כרטיס לליגה האירופית, הקנו לג'יראר נקודות רבות בשוק המאמנים המקומי, וכמו כן ביציעים.
גם אשתקד נראתה הקבוצה טוב, אם כי לא כמו בעונה שלפני, אך שילובם של צעירים (דבר עליו אמון ג'יראר) יחד עם ותיקים, ובייחוד אווירה טובה ושמחה בקבוצה מובילים אותה עד היום ממש.
פתיחת העונה הנוכחית נראית גם היא טובה למדי, ואף מזכירה את זו מלפני שתי עונות. הסיכויים, בעיקר בגלל חוסר היציבות של ליון ומארסיי, נוטים אף לשיפור מעמדות, זאת למרות שחלפו עד כה 11 מחזורים בלבד, ובמשחק הבית נגד פאריס סן ז'רמן ספגה החבורה של ג'יראר מפלה כואבת של 3-0.
ועדיין אין לקחת מג'יראר מאום מהקרדיט על הפיכתם של אוליבייה ג'ירו לסקורר (שמונה שערים העונה בינתיים), על השבחתו של יונאס בלהאנדה לשם נוצץ, על שילובם של הילטון הברזילאי יחד עם הקפטן הצעיר יאנגה אמביוואה בהגנה, ועל שילובם של זרים וותיקים כמו מרקו אסטרדה וג'ון אוטקה.
השמות הרבה פחות נוצצים מאלו של פאריס, ליון, מארסיי ואפילו ליל, אך התלכיד של ג'יראר מוביל בינתיים למקום השני. הלחץ הוא דווקא על הגדולות, וכשמונפלייה לא נמנית על אלו, זה יכול לשחק לטובתה. אולי לא לאליפות, אבל שבירת מונופול לא מתחילה ישירות בדרך זו.