המשחק בין גרמניה ליוון היה השני בסדרת משחקי רבע הגמר, ואפשר לומר שהמשחק היה גם הכי "באנקר" על הנייר. המשחק נפתח ביהירות מצד מאמן הגרמנים או שאולי פשוט יוגי לב רצה לתת הזדמנות לעוד שחקנים להוכיח את עצמם?
משחק רבע הגמר שבו שיחקו נבחרת גרמניה מול נבחרת יוון היה הכי צפוי וסגור מבחינת זהות העולה. אף אחד לא פקפק לרגע ביכולת הגרמנים לעבור את המשוכה היוונית. למרות הכבוד שהיוונים העקשנים קיבלו מהגרמנים האדירים, אפילו משחק המוחות הקטן שיצרו יוגי לב וחניכיו לא יכל לתת ליוונים את הסיכוי לפייט מול הנבחרת שנמצאת בכושר הכי טוב באירופה.
אז למה כולם טוענים שהנבחרת הגרמנית זלזלה ביריבתה היוונית?
את כל שלב הבתים שיחקה נבחרת גרמניה עם אותו הרכב בדיוק. אחד לאחד ללא שינויים בזהות ה 11 (חוץ מחילוף כפוי, דרקסלר תמורת בואטנג עקב צבירת צהובים). את שלב הבתים כמו שזכור לכולנו סיימה גרמניה עם מאזן מושלם, היחידה שהצליחה לעשות זאת מכל הנבחרות ביורו וכבר אז הותירה רושם מצוין על כל האוהדים, פרשנים והמאמנים ביורו הנוכחי. גרמניה שכבר מראש הייתה אחת המועמדות המובילות לזכייה הוכיחה את כוחה והצדיקה את הדיבורים עליה.
למרות היכולת הנהדרת וההרכב המדויק, עדיין היו דיבורים ולחשושים בנבחרת מצד השחקנים המחליפים. רק כדי שכולנו נבין על מה מדובר, על הספסל הגרמני יושבים השחקנים הבאים: סבסטיאן דרקסלר, פר מרטסקר, מריו גצה, מרקו רויס, אנדראה שורלה ומירוסלב קלוזה. כמו שאנחנו שמים לב, גם בספסל הגרמני כל שחקן שווה הרכב בכל קבוצה ברחבי אירופה ובהחלט בכל נבחרת בעולם. פה מתחיל בעצם ה"סכסוך".
שחקני הספסל נכון לשלב הבתים לא קיבלו הרבה הזדמנויות, כאשר נעשו החילופים, המשחקים כבר היו גמורים מבחינת התוצאה והנבחרת שיחקה סוג של "גארבג' טיים", כך שההשפעה של המחליפים לא הורגשה ועל כך התרעמו המחליפים שחיממו את הספסל.
אך למרות כל הציוצים של השחקנים על הספסל לא היה נראה שהמאמן יוגי לב חשב על שינויים כאלו או אחרים בהרכב הנבחרת המצוינת שהרכיב, על אחת כמה וכמה כאשר הגיע עם מאזן מושלם וללא צורך להוכיח שום דבר. כך שחיכתה לכולנו הפתעה גדולה כאשר הוצג ההרכב הגרמני וה 11 הפותחים שלו ברבע הגמר.
מה השינויים נתנו לגרמניה ולמאמן לב?
בעיקר כאב ראש, חיובי.
השינויים שביצע המאמן לב היו בחוליה ההתקפית. לפני שנשכח, גם ג'רום בואטנג חזר לאייש את האגף הימני בהגנה, אך השינויים העיקריים חלו בגזרת ההתקפה. תומאס מולר, לוקאס פודולסקי ומריו גומז פינו את מקומם למרקו רויס, אנדראה שורלה ומירוסלב קלוזה.
לפני הכל, הרבה מהפרשנים טענו שראו בחילופים של יוגי לב את ההתרופפות בנבחרת בגלל ששחקנים פתחו את פיהם וביקשו לראות את חולצת ההרכב, חלק בכלל טענו שהוא מזלזל ביוונים העקשנים לקראת משחק רבע הגמר, כי אחרי הכל למה להחליף הרכב מנצח? ועוד במשחק כל כך חשוב כמו שלב רבע הגמר? (בלי קשר לזהות היריבה).
לדעתי, שינוי ההרכב קודם כל נתן רענון. רענון לשחקנים שלא עלו בהרכב להוכיח באמת שהדיבורים והזמזומים ששמעו מהם ברקע שווים את כל הרעש. מעבר לכך השינוי בהחלט הביא ליישור קו, להוכיח לבאנקרים שבהרכב, שלא הכל צפוי מראש ולכל אחד יש מחליף, ומחליף בהחלט, ואת ההוכחה ראינו במשחק רבע הגמר. מעבר לכך, ההזדמנות שניתנה לשחקני הספסל הייתה אולי כדי להכניס אותם לכושר משחק שהיה קצת חסר להם היות ולא שיחקו יותר מדי בשלב הבתים.
עכשיו כששלב ההוכחה מאחוריהם (שורלה שיחק מצוין, רויס וקלוזה כבשו), ושחקני הספסל המעולים הוכיחו שמקומם בהרכב, יוגי לב הגרמני יצטרך לחשוב טוב טוב לקראת המשחק הבא ו 11 שחקני ההרכב אשר יראו דשא לקראת היריבה הבאה שתיפגש מולם בחצי – אנגליה או איטליה.