והמקום השלישי הולך ל…

כבר כמה שנים שאפשר לשים לב לקבוצה אחת (אחרי שתי המובילות) שמתבססת במקום קבוע ואין אף אחד שיזיז אותה משם. גם לה אין תחרות על המקום שלה

אין טיפת ספק על השליטה הבלתי מעורערת של שתי ענקיות הכדורגל הספרדי וכנראה שלא נראה את זה משתנה בשנים הקרובות (אם בכלל), כך שכל מה שנותר כרגע לשאר הקבוצות שמתיימרות להיות בצמרת זה להיאבק על מקומות 3-4 שיובילו גם אותן לליגה של הגדולות באמת, ליגת האלופות.

ולנסיה הקבוצה ממזרח ספרד, היא קבוצה די ותיקה בנוף ה-לה ליגה, המועדון הוקם עוד בשנת 1919. כיום הקבוצה נהנית במשחקיה באצטדיון הכל כך ביתי שלה "המסטאייה" שמכיל 53,000 איש קולניים וקנאים במיוחד לקבוצתם. בקרוב נוכל לראות גם את ולנסיה מתהדרת באצטדיון ביתי חדש ה"נואו מסטייה" שיכיל 75,000 מקומות!

חוץ מבשנות ה-40 לא זכורות בהיסטוריה של העטלפים שנים כך כל טובות במועדון הוותיק, עד תחילת שנות ה-2000 שבאו עליה לטובה. את השינוי הגדול והמרענן בקבוצה הביא לא אחר מאשר רפא בניטס המאמן הספרדי אשר זכה לבנות את שמו הגדול בזכות העבודה הנהדרת שלו במועדון. כשרפא בניטס הגיע לא הרבה ציפו ממנו שישנה דברים במועדון אך הוא סתם פיות רבים והצעיד את הקבוצה לאליפות כבר בעונתו הראשונה בקבוצה, בעונת 2001/2002. לצערם של העטלפים בעונה לאחר מכן הקבוצה סיימה רק במקום החמישי.

ולנסיה לא אמרה נואש, היא שמה לב שבאמתחתה כמה שחקנים צעירים ונהדרים שעושים את השינוי בכל שלב במשחק. בקבוצה באותם שנים נהנו בקבוצה מ-ויסנטה רודריגז באגף שמאל ומ-מיסטה באגף הימני. השניים יכלו לייצר מצבים בכל רגע שרק רצו. לזכותם וכמובן לזכות בניטס ייאמר שסגנון הכדורגל ההתקפי שלהם הביא להם את התוצאות היפות והטובות גם בשנת 2003/2004.

באותה עונה, חוותה ולנסיה את אחת העונות הגדולות ביותר שלה, כאשר הניפה גם את גביע אופ"א (ז"ל) וגם את צלחת האליפות המתוקה. אותה עונה למעשה הייתה העונה האחרונה שבה זכינו לראות אלופה חדשה ושונה שמניפה את הצלחת חוץ מריאל מדריד וברצלונה.

כמובן שגם בימים אלו נמנית ולנסיה עם הגדולות של ספרד ואנו זוכים לראות אותה מדי שנה בשלב הבתים של ליגת האלופות אבל לצערנו זה כנראה הכי הרבה שנראה מהם בליגה המקומית, מסיימים כל שנה במקום ה 3 המכובד בלי אפשרות משמעותית של ממש לאיים על שתי הגדולות.

בשנים האחרונות אפשר להגיד שולנסיה היא סוג של קבוצה בדרך לליגה של הגדולות וכך כנראה מרגישים גם השחקנים שלה, למרות הסגל המהודר שמציגה הקבוצה כל שנה. גם השנה אפשר ליהנות מכמה שמות מחייבים ובכללם מככבים: דייגו אלבס השוער הברזילאי, בהגנה מככבים אדיל רמי הבלם הצרפתי הקשוח כשלצידו משחק באגף השמאלי ג'ורדי אלבה, בקישור יש חוליה מטורפת שמורכבת מ- ג'ונאס, אבר באנגה, פבלו הרננדז, ודויד אלבלדה ובהתקפה מפציץ באופן תמידי החלוץ הספרדי הבינלאומי רוברטו סולדאדו.

בזכות הצלחתה של ולנסיה, כוכבים רבים כבר מקשטים את הסגלים של קבוצות צמרת ברחבי אירופה: חואן מאטה מככב במדי צ'לסי, דויד סילבה שנהנה מכל שנייה במדי הסיטי, פאבלו איימר ששולט במדי בנפיקה וכמובן דויד וייה הסקורר (הפצוע) של ברצלונה. למרות הרשימה של הכוכבים העוזבים מדי שנה, סגל הקבוצה מחזיק במספר שחקנים מהטובים שיש ובכלל אפשר לזקוף את הצלחתה הנוכחית למאמנה שהוכיח שאפשר להתמיד בצמרת מדי עונה – אונאי אמרי.

אמרי גם הוא אחד ממאמני הכדורגל העולים בשמי ספרד. המאמן המוכשר הגיע לקבוצה לאחר שהקבוצה נחלה מפלות שלא היו מוכרות לה ולאחר הפסד מזעזע של 5:1 לבילבאו פוטר המאמן דאז רונאלד קומאן. ההולנדי היה המאמן השלישי שפוטר באותן שנים והפעם החליטו בקבוצה להביא מאמן שיישאר מספר שנים ויוכל להחזיר את ולנסיה למקום הנכון.

השאלה הגדולה, האם זה המקום הנכון של ולנסיה? אולי הגיע זמנה של ולנסיה לשאוף ולצפות ליותר מסגנית לשתי הגדולות ומקום שלישי מכובד מדי עונה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *