רגע לפני סיום הקריירה המפוארת שלו, גוסטבו בוקולי שב להזכיר לנו במשחק השני נגד מאריבור למה השאלה אם חיפה תעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות אחרי צמד ההתמודדויות נגד גנק תלויה בעיקר בו.
מי שמחפש את ההבדל ביכולת בין המשחק הראשון למשחק השני נגד מאריבור יכול למצוא הרבה סיבות אבל אין ספק שההבדל המשמעותי היה שבמשחק הראשון חיפה שיחקה בלי גוסטבו בוקולי ובמשחק השני יחד איתו.
האמת שבוקולי כבר לא מתאים לרמות הגבוהות – מפעלים אירופים וכדומה. השנה הוא בעיקר צריך לשמש גיבוי מהספסל במשחקים האלו. בליגת העל ישחק לא ישחק, זה לא כזה משנה-הליגה הישראלית בכדורגל היא לא ברמה כזו רמה גבוהה כך שבוקולי בהחלט מסוגל לשחק במפעלים המקומיים גם בהרכב.
בשלב הבתים (אמן) ובמשחקים היותר חשובים גם בעונה הרגילה, הוא צריך להיות על הספסל כגיבוי לתמיר כהן, סיידו יאיא ואייל גולסה. אבל כשכל שבוע שחקן אחר מהחלק האחורי של חיפה נעדר אין ספק שגוסטבו בוקולי הוא האיש הנכון ובזמן הנכון, כמו שהוכיח זאת מול אלופת סלובניה. במשחק שבו מכבי חיפה לא הייתה במיטבה ונאלצה להתמודד שוב ושוב עם התקפות סלובניות. בוקולי רץ, תיקל, חטף, מסר, הרגיע את המשחק ובעיקר העניק ביטחון לחבריו ולספסל של אלישע לוי.
כל זה נכון בעיקר לדקות שלאחר הטעות השטותית של דוידוביץ' (מתי שארנוב ישחק סוף סוף?) שבהן בוקולי הצליח להחזיק את הקבוצה ב1-1 למרות העצבים והתחושה שעוד עונה הולכת לאיבוד בגלל טעות שטותית. במשחק חוץ כזה, אחרי טעות כזו, קשה מאוד לחזור לשחק, לשמור על הריכוז והתוצאה אבל,לא מעט בזכות הקשר בן ה-33 הצליחה הקבוצה למצוא את האופי הדרוש ולחזור לישראל עם הכרטיס לשלב הבא.
אולי הוא כבר לא ברמה שהיה בעבר וגם לא בעמדתו הטבעית, אבל בתקופת המעבר של הנוכחית בוקולי הוכיח ומוכיח שהוא חלק חשוב במכונה הירוקה. כשהקבוצה תתחבר ותמיר כהן ייכנס לענייניים לבוקולי אין מקום בהרכב אבל דווקא מפני שהוא יודע זאת, זה הופך את גוסטבו בוקולי לשחקן גדול יותר בעיניי גם מעבר ליכולת המקצועית.
ההשקעה שלו שנה אחרי שנה למרות שבאופן טבעי מעמדו יורד מראה איזה אדם הוא ואני שמח בשבילו שזה משתלם. כבר שנתיים שלוש שאף אחד לא נותן לו מקום בהרכב אבל בסוף מי שמשחק במשחקים החשובים והקבוצה נופלת או מצליחה בזכותו הוא דון גוסטבו.
אני מקווה שהעונה מכבי חיפה תוכל להסתדר גם בלעדיו אבל בזכות הנאמנות וההשקעה שלו לבוקולי בהחלט מגיע להישאר במועדון, גם מעבר לקריירה ככדורגלן שחקן זר כמו בוקולי לא מוצאים בשום מקום ואני בהחלט יכול לעשות את ההשוואה של שארפ בכדורסל לבוקולי בכדורגל.
לפני שאני מפריש את הברזילאי בטרם עת, יש לו עבודה לעשות. צמד המשחקים נגד גנק מאוד חשובים למועדון מהרבה מאוד בחינות: עלייה נוספת לשלב הבתים תמתג אותו באופן סופי כמועדון הכדורגל הטוב והמצליח בישראל וחשוב אף יותר – תעניק כסף רב שיעזור בצמיחתו העתידית ותאפשר לו להצליח יותר באירופה, מה שיכול בעתיד להוביל את מכבי חיפה להשתתפויות נוספות בשלבי הבתים. דבר שללא ספק יוכל לקרב אותו למועדוני הביניים של היבשת-הישג מדהים לקבוצה ישראלית.
ההפעלה הפעם חשובה יותר מתמיד משום שהעפלה פעמיים בשלוש שנים עוזרת מאוד כלכלית וגם ממתגת אותו בעולם כמועדון שיש לו מקום בליגת האלופות – בדומה לקופנהאגן הדנית למשל.
כדי לעשות זאת, מכבי חיפה תהיה תלויה לא מעט ביכולתו של גוסטבו בוקולי לעשות את מה שרק הוא יודע -לחבר, להטריף ולהנהיג את הקבוצה, בצירוף חיפוי על היעדרות שחקני ההגנה הקבועים. אם גם בזה הוא יצליח, זה עשוי להעביר אותו את השביל שמעט הצליחו לעבור – הגבול הדק שבין שחקן גדול לאגדה.