אליפות העולם בכדורסל הסתיימה, וארה"ב כצפוי או לא כצפוי זכתה בתואר.
אני חייב להודות שלא האמנתי שנבחרת ארצות הברית תגיע לגמר, ואפילו לא לחצי הגמר. אני חשבתי שנבחרת ארצות הברית היא נבחרת צעירה מידי, בלי שחקן פנים דומיננטי והיא תתקשה מול החוכמה והסדר האירופאי. אבל התבדיתי ובענק.
נבחרת ארצות הברית העמידה סגל צעיר, רעב, מחויב ובעל רצון להוכיח לעולם שגם בלי הכוכבים הגדולים הם עדיין מעצמת הכדורסל מספר אחת בעולם. הם הוכיחו זאת ובגדול !
חוץ ממשחק אחד קשה מאוד (ניצחו 70:68 את ברזיל בשלב הבתים) כל המשחקים הסתיימו בהפרש דו ספרתי של בין 15 ל – 25 הפרש (חוץ מהמשחק מול אנגולה שהסתיים ב – 55 הפרש), ההפרש היה יכול להיות גדול בהרבה, אבל בכל משחק שהאמריקאים הגיעו ל – 15 הפרש הם פשוט שמרו על ההפרש, ולא לחצו על מנת להגדיל את ההפרש.
קווין דוראנט היה האיש של האמריקאים בטורניר, וגם נבחר למצטיין של האליפות. דוראנט הראה שהוא רמה בפני עצמו, ושהוא כוכב כמו לברון ג'יימס, קובי בראיינט ושאר החברים שלא הגיעו לטורניר. אומנם דוראנט היה הכוכב של נבחרת ארצות הברית, אבל ראוי לציין את למאר אודום שנתן טורניר מצוין, וחוץ ממספרים טובים הוא הביא הרבה ניסיון לנבחרת האמריקאית הצעירה, אנדרה איגוודאלה נתן מלחמה והגנה חזקה בכל משחק, ראסל ווסטברוק נתן טורניר מצוין. ובכלל, אי אפשר לציין מישהו לרעה.
גם את הטורקים ראוי לציין בחיוב. אף אחד לא האמין שהם יגיעו לגמר אליפות העולם בכדורסל למרות יתרון הביתיות. הסגל של הטורקים הוא לא נוצץ, אבל הטורקים שיחקו עם הנשמה בכל משחק, ועם עזרת הקהל וגם מאמן מצוין בדמותו של בוגדן טאנייביץ' הם הצליחו למקסם את היכולת שלהם ולהגיע לגמר. במשחק הגמר כבר לא היו להם כוחות מול נבחרת עדיפה והמשחק היה חד צדדי. אבל הטורקים יכולים לשמוח ולהיות גאים בעצמם על הישג מצוין.
עוד נבחרת ראויה לציון היא נבחרת ליטא, שלא הרבה נתנו לה סיכוי להגיע לשלבים האחרונים של הטורניר, אבל היא הפתיעה רבים והגיע לחצי הגמר, אבל לצערה קיבלה את נבחרת ארצות הברית בשלב הזה.
קשה להגיד שאליפות העולם הייתה טובה, אבל אי אפשר להגיד שהיא הייתה רעה. לצד משחקים חד צדדיים לחלוטין היו גם משחק טובים וצמודים (ספרד – סרביה, ברזיל – ארה"ב, ארגנטינה – ברזיל, סרביה – טורקיה). אין ספק שפיב"א צריכה לעשות שינויים לקראת הטורנירים הבאים. להקטין את מספר הנבחרות שמשתתפות, לא לערוך טורנירים בכל קיץ, כי השחקנים נשחקים ולא מגיעים להרבה מהטורנירים. חייב להיות שינוי. לא יכול להיות שבמשחק חצי הגמר בין ארה"ב לליטא חצי מהאולם יהיה ריק.
ראוי לציין לרעה גם את התקשורת בארץ שהסיקור שלה לטורניר היה בין ביב שופכין עיתונאי לחוסר אכפתיות משווע. שידורים משלב הבתים לא היו, סיקורים בעיתונות הכתובה היו שווי ערך לסיקור של ארוחת מבצע במקדונלדס. ידיעות קטנות וצדדיות רק עם תוצאה, בלי קלעים בולטים, בלי סיקור קצר של מהלך המשחק. נכון שפיב"א מנסה בכל הכוח להרוס את ענף הכדורסל, אבל אני חושב שזו האחריות של עיתונאי הספורט שאוהבים את הענף להחזיק אותו בחיים וגם להחיות אותו.
טורים נוספים בקטגורית כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט