שבת גשומה שהובילה את קריית שמונה להצהרה ברורה, הובילה את הלגיונרים לכבוש ולהעניק לנו כבוד, ואת אוהדי ליברפול לחשוב האם מגיע לקני דלגליש הכבוד המוענק לו. אחרי המבול, המסקנות
שבת קרירה וכמוהה גם האווירה שנוצרה בליגת העל. אף אחד לא מתרגש מהנעשה, כאילו כולם ממאנים להאמין שהדבר הבא הופך ריאלי ממחזור למחזור, עירוני קריית שמונה בדרך לתואר אליפות היסטורי. כשבהפועל תל אביב עסוקים בלפטר ולהתפטר, אין סיבה שהאליפות לא תעשה את דרכה צפונה.
צל"ש לרב"ש
לאחר 14 ניצחונות החליט רן בן שמעון לאשר כי קבוצתו היא אכן אחת מהמועמדות הבולטות לאליפות. רן, בוקר טוב! אתם המועמדת הבולטת וכנראה גם היחידה. ממרחק של שמונה נקודות וכשהיריבה היא מ.ס אשדוד שמסתפקת כדברי מאמנה, ב"לא לספוג", אתה יכול להיות רגוע. הצירוף של סולארי הוסיף מחץ, פתאום רואים גם שערים, וניצחון מבטיח בסכנין הוא התגלמות השאיפות. האליפות תלך לאצבע הגליל. לא הפועל תל אביב עם שירזי ואלימלך היא זו שתוכל לסכל את העניין, בטח כשאין שם רגע דל, וגם לא רצון אמיתי, וכנראה שגם לא אשדוד עם ניר ביטון המוכשר. אליפות ללא אוהדים, אבל עדיין אליפות.
רמת הכובש
אחת הסיבות לעונה המוזרה שחולפת לה בשתיקה מסוימת, ובהתעלמות מירידה ברורה בערכה של ליגת העל היא הרמה. זה כבר לא מרגש את אוהדי מכבי חיפה, לא את אוהדי מכבי תל אביב וגם לא את אלו של הפועל. העדרם של שחקנינו הגולים הוא הסיבה העיקרית לאובדן השליטה על רמת הליגה. כשניר ביטון בדרך למנצ'סטר סיטי, אפשר לחייך, ועם זאת להבין כי רמת הכובש של הליגה הזו תלך ותאבד מערכה עוד ועוד כי השחקנים כבר לא פראיירים, הם הבינו שבאירופה יש כדורגל, וגם כסף ולשם הם מכוונים. אור בקצה המנהרה? אין.
להלן, הראיות
ובהמשך לפסקה הקודמת אנו רואים ולמדים כי טובי הסקוררים שלנו מוצאים מקומם בליגות אירופה ומראים כי יכולתם בליגת העל לא הייתה מקרית. אם תומר חמד מצליח להרשית מול ריאל מדריד, ועדן בן בסט מכריע משחק בליגה הצרפתית, שאר שחקני ליגת העל יכולים להתעודד ולהבין כי עבודה קשה תוביל אותם גם הם אל היעד. כאן נסבול מהיעדר אטרקציה, מרצונם של המוכשרים שבשחקנינו רק לברוח, ובמקום זאת בשבתות גשומות שכאלו נוכל להתנחם בהתכרבלות בפוך וצפייה באותם רגעי נחת מעבר לים.
אגדה? אולי של פסח
מחזור אמש בליגה האנגלית החזיר לרשימת הכובשים את פול סקולס שהוכיח כי כדורגל הוא לא שכח גם עם חצי שנת היעדרות. היונייטד מתחברים ומפעילים לחץ בלתי פוסק על הסיטי שאצלה ראינו סדקים בשבוע החולף. אולי הוא הבורג החסר בכדי להשליט סדרי עולם בעיר מנצ'סטר?
ונעבור כ-60 ק"מ מערבה משם אל אנפילד. הכבוד שזוכה לו קני דלגליש ביציעי אנפילד הוא מוצדק נוכח העבר הכביר שלו. ועדיין האם לא הגיע המקום לחדול מאותה נאמנות בלתי פוסקת, כאשר משחק אחר משחק הקבוצה שלו לא מצליחה לנצח דווקא מול יציעי אנפילד המצדיעים לו? סגל שחקנים שהוא בחר, עם הוצאות שבחלקן מגוחכות, וחוסר בולט במחץ עלול לעלות לקבוצת מהמרסיסייד בעוד עונה ללא ליגת האלופות. אולי זה הזמן של אוהדי ליברפול לאמץ גם הם משהו מישראל, את תרבות החוסר סבלנות, ובמקרה הזה בצדק, למחות בכדי שיעשה שינוי.
מסקנות נחרצות הם אלו שליוו את סוף השבוע הקריר הזה. אולי בחסות זעם הרעמים שהיכו בחוץ, אבל נחרצות היא שם המשחק של אחרי המבול.